תומכי תמימים קורסק
העיר קורסק ממוקמת כשש מאות קילומטר ממוסקבה הבירה; לרוחבה עובר נהר גדול שמחלק את העיר לשנים. 150 אלף תושבים חיו את חייהם בעיר זו, ומתוכם כמה מאות יהודים. בניהם כמה עשרות חסידי קאפוסט, ומספר מועט של חסידי חב”ד.
ישיבה חב”דית מחתרתית פעלה בעיר החל משנת תרצ”ג, אז נפתחה במקום מחלקה לבחורים מבוגרים. בין תלמידי הישיבה נמנו הת’: בנציון קצנלסון, שאול שטיינבאק, יוסף ושלום וילנקין. במשך הזמן נוספו עליהם בחורים נוספים, שלמדו בקיוב, ועם סגירת הישיבה בקיוב עברו לקורסק, וביניהם הת’: דובער גולדשמיד, אלימלך קפלן, מיכאל טייטלבוים, מיכאל רפפורט, שמעון שטילרמן.
בעוד החיים הרוחניים שיגשגו, הרי שהחיים הגשמיים היו קשים מנשוא. עדות לכך ניתן למצוא בבקשות העזרה ששיגרו התלמידים לאדמו"ר הריי”צ. במכתב מכ”ד טבת תרצ”ד כותב הת’ שמעון שטיינבאק (ראה צילום): כפי שפה עובדים ו’ פועלים [=תלמידים] עבודת הקודש [=לימוד התורה], בסדר נכון כמקודם, ח’ שעות נגלה וד’ שעות דא”ח, כידוע לכבודו, ומצבינו הגשמי בדרגא התחתונה, ואנו סובלים חרפת רעב בפועל ממש, ה’ ירחם, וע”כ באתי לבקש מכבודו בבקשה כפולה ומכופלת שישתדל עבורינו בכל האפשרות וישלח ממוצעים [=כסף למחיה].
ובאגרת נוספת כותב ה”ר יוסף וילנקין: “ונבקש לכבודם שישתדלו נא לשלוח לנו, כי צריכים אנו ביותר. וגם נוסף עובד אחד מקיעוו, כי נחלו העובדים ר”ל וד”ל [באותו זמן סגרה המשטרה את הישיבה בעיר קייב והתלמידים התפזרו לכל מיני ערים וזאת כוונתו “נחלו העובדים”]. השי”ת ישמרינו מכל רע ח”ו”.
במתכונת זו התקיימה הישיבה עד שנת תרצ”ה, אז נפתחה בווראניז’ מחלקה לבחורים מבוגרים, אליה נסעו התמימים מיכאל טייטלבוים, שלום וילנקין, שאול שטיינבאק. שאר התלמידים, הצעירים יותר, המשיכו ללמוד בקורסק.
למחרת יוה”כ תרצ”ו נקראו שלשה מהבחורים לצבא. הם שיגרו מכתב דחוף לרבי הריי”צ ובקשו את ברכתו. כאשר התייצבו, הם נשאלו שאלות רבות על עבודתם, מקום מגוריהם, משפחתם, ורק לאחר שחתמו על כל הטפסים -שוחררו. כעבור מספר ימים נקראו שוב למבחן ואז קיבלו פטור המשחררם מהצבא. כאשר קיבלו את הפטור בישרו לרבינו: “הבראנו”, ורבינו השיבם: “מז”ט לשלשתכם וברוכים תהיו בכל עבודתכם...”.
מחלקה לבחורים צעירים
בשנת תרצ”ז נפתחה בקורסק מחלקה לבחורים צעירים בני 12-15. בראש הישיבה עמד הת’ יחיאל מיכל רפפורט, ואיתו עמו חבריו התמימים דובער גולדשמיד ושמעון שטילרמן. שלושה תלמידים אלה מסרו שיעורים לחילופין, בחסידות ובנגלה ובשו”ע, ותוך כדי למדו בינם לבין-עצמם לימודי הסמכה לרבנות.
כעבור שנה חלה ר’ מיכל עקב התנאים הקשים והאוכל הירוד והוכרח לחזור לבית הוריו בקייב. את מקומו מילא במשך תקופה קצרה ר’ שמעון שטילרמן, ובתרצ”ט נשלח למקום הרה”ח חנוך העניך ע”ה רפפורט (אחיו של מיכל) שהיה בן 18, בברכת הרבי.
מלבד העול הרוחני, היה מוטל על הבחורים המבוגרים גם העול הגשמי, אשר פעמים היווה עול כבד במיוחד.
הקג"ב בעקבות הישיבה
עד סוף תרצ”ט למדו התלמידים בביהכנ”ס של העיר, ואז התגלה שהקג”ב בעקבות הישיבה. מאז, התקיימו הלימודים בבתים פרטים. מכיון שהסכנה היתה גדולה לא יכלו לשהות בבית אחד זמן רב, ולכן נדדה הישיבה מבית לבית.
אחד החסידים שבביתו שכנה הישיבה תקופה מסויימת, היה ר’ מענדל שיינמן. הישיבה עברה בביתם של חסידים נוספים, כמו ר’ בערל זלדין, ר’ ברוך שיפרין, ועוד. לאחר זמן התגברה הסכנה והישיבה נאלצה לעבור לצד השני של הנהר -לבתים של גוים. הייתה תקופה שהלימודים התקיימו ברפת של פרות.
הקג”ב המשיך כל העת במעקבו אחר הישיבה. יום אחד, כשיצאו מספר בחורים לרחוב, ניגשו אליהם שוטרים ועצרו אותם. בבית המעצר חקרו אותם, מה הם עושים ולאן הם הולכים, וב”ה הם לא הצליחו להוציא מהם מידע.
לאור התקריות נסע התמים העניך רפפורט למרכז הישיבות במוסקבה ולאחר שסיפר להם את כל המאורעות, הוחלט שבעקבות הסכנות תעבור הישיבה בקרוב לגרוזיה, שם המקום בטוח בהרבה, מכיון שהשלטונות פחדו מהגרוזינים שהיו אנשים תקיפים ביותר.
הישיבה המשיכה להתקיים עד חודש מנחם-אב ת”ש.
התלמידים שלמדו בישיבה בין השנים תרצ”ג - ת”ש:
שאול שטיינבאק, יוסף ווילנקין, שלום ווילנקין, יעקב דובער גולדשמיד, אלימלך קפלן, מיכאל טייטלבוים, יחיאל מיכל רפפורט, שמעון שטילרמן, מרדכי לוין, שלום-בער פרידמן, ישעי’ גופין, שניאור זלמן לוין, הירשל סלאוין, רפאל וילשנסקי, חיים בער ווילשנסקי, יהושע רסקין, שלום דוב בער פעווזנר, הערשיל צייטלין, יצחק גינזבורג, שניאור זלמן קצנלנבויגן, שלום בער מענקין, בן-ציון קצנלסון. אברהם לוין, משה לוין, שלום מענדל קלמנסון.