הכנסה ל'חדר'
הכנסה לחיידר הינו טקס מסורתי המסמל את התחלת לימוד התורה של הילד.
מטרת הטקס היא לבטא את היוקר והשמחה בכך שהילד מתחיל ללמוד תורה.
מנהגי הכנסה לחיידר
בקהילות חב"ד נהוג להכניס את הילד לחיידר בסמיכות לגיל 3. גם כאשר הילד נותר שנה נוספת במעון, בסמיכות לקיום מנהג התספורת עם הגיעו לגיל 3, נוהגים להכניס אותו באופן סמלי ל'חיידר'.
האבא עוטף את הילד בטלית כאשר מוליך את בנו לראשונה לחיידר, גם כדי לשמור על עיניו מראיית דברים לא טהורים.
כאשר מגיעים לחיידר, מושיבים את הילד בשולחן חגיגי על יד המלמד שקורא איתו את אותיות האל"ף בי"ת מתוך הדף הראשון של ספר התניא, ולאחר מכן הוא מלקק את הדבש שמורחים לו מעל לאותיות.
בהמשך, הילד מחלק מטבעות צדקה לילדים ומסתובב עם קופה בין כולם כדי שיתנו צדקה.
ישנם הנוהגים לתת לילד לחלק חתיכות מעוגה עליה כתבו את הפסוק "טוב לי תורת פיך".
הילד אוכל ביצה קשה, והאבא קורא את המכתב של הרבי להכנסה לחיידר.
על יסוד מנהגו של אדמו"ר הזקן, זורקים על הילד סוכריות ואומרים לו שאלו סוכריות שהמלאך מיכאל זרק עליו.
אצל רבותינו נשיאינו
בערב ראש השנה תקנ"ג מלאו שלוש שנים מלידתו של אדמו"ר הצמח צדק. למחרת ראש השנה, בצום גדליה נפטרה אמו הרבנית דבורה לאה, ובי"א תשרי התקיימה ה'הכנסה לחיידר' שלו על ידי סבו אדמו"ר הזקן שדאג לזרוק עליו סוכריות מבלי שיראה מי הזורק, ואמר לו שהמלאך מיכאל זרק עליו סוכריות[1].
ההכנסה לחיידר של אדמו"ר הרש"ב התקיימה בהיותו בגיל שלוש וחצי שנים[2], ואילו אצל אדמו"ר הריי"צ ההכנסה לחיידר התקיימה כשהיה קרוב לגיל ארבע, בשנת תרמ"ד[3].