יונה

יונה היא עוף טהור שמהווה משל לכנסת ישראל משום צניעותה, ומכיון שאין כוחה אלא בפיה ובכנפיה.

בפרשת נח

הפעם הראשונה בה נזכרה בתורה היונה היא בהקשרה למעופה בשליחות נח לראות האם קלו המים מעל פני הארץ. בפעם הראשונה לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, אך בפעם השניה מצאה עלה זית והביאתו בפיה כלומר מוטב יהיו מזונותיו מרורין כזית על ידי הקב"ה ולא מתוקין בדבש בידי בשר ודם.

בזוהר הקדוש מוסבר כי היונה היא משל לנשמה, והתיבה היא משל לגוף:

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, תָּא חֲזֵי לֵית לָךְ בְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, דְּלָא תֵיפוֹק נִשְׁמָתָא מִגּוּפָא דְּבַּר נָשׁ, דְּאִיקְרֵי יוֹנָה. דִּכְתִיב, (שם ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה. הֲקַלּוּ הַמַּיִם, אִלֵּין מַיִם זֵדוֹנִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים קכד) הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים. דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבוּ. מֵעַל הָאָרֶץ, דְּאִינוּן לְעֵיל מִן אַרְעָא, אִלֵּין מַלְאֲכֵי חַבָּלָה: מַה כְּתִיב. וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ, דְּאִתְמְנָעֵי מֵעָלְמָא עִילָּאָה, וּמִן צַדִּיקִים דִּלְעֵילָא, וּמִכָּל בִּרְכָאן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ח) וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּיבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: אַפֵּיק לָהּ תִּנְיָינוּת, וַיּוֹסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ, וּמִגוֹ דּוֹחֲקָא וְצַעֲרָא, וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, דְּלָא הֲוַת נָהֲרָא לוֹן שַׁעֲתָא דְרַוְוחָא, כְּמָה דַּהֲוַת בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְחַשַּׁךְ לָהּ יוֹמָא, וְאִתְעָרַב לָהּ שִׁמְשָׁא: וּמָה אֲמָרַת לְנֹחַ וְלִבְנוֹי. (שיר השירים ה) מְצָאוּנִי הַשּׁוֹמְרִים הַסּוֹבְבִים בָּעִיר. אִלֵּין נָטְרֵי תַּרְעֵי יְרוּשָׁלַיִם. וְעִם כָּל דָּא, (בראשית ח) וְהִנֵּה עָלֶה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ, וְעַל דָּא וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם, וְאִתְתַּקָּפוּ מַלְאֲכֵי דִקְדֻשָּׁה עַל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. וַיִּיָחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים כו', וְלֹא יָסְפָה כו', חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: בָּתַר דְּאִסְתַּתַּר וְאַעֲבַר הַהוּא זִימְנָא דְּשַׁלֵּיט מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְאִתְעֲבָרוּ חַיָּיבִין מֵעָלְמָא, מַה כְּתִיב, (שם) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ

— זוהר חדש נח

במקום אחר מוסבר כי נח הוא משל לצדיק, וכאשר יש צדיק בעולם, שקשור בשכינה, שם מוצאת השכינה מנוחה ואינה צריכה להטלטל ממקום למקום, והצדיק הוא מי שכלול מכל מידותיו של הקב"ה ועליו נאמר "ויכולו" - שהוא כלול מכולם, כי כל הספירות כלולים בו תמיד כי הוא חסיד וגומל חסד עם השכינה ונותן לו תוקף בגבורתו, וכן בכל ספירה וספירה נותן לה תוקף, ואז היא דבוקה בו ולא תזוז ממנו כל שש ימות שבוע, ועליו העולם עומד כי הוא בבחינת קו האמצעי שסובל את הכל, ועליו נאמר כנפיו יונה נחפה בכסף, כי השיכנה מכסה עליו בכנפיה ומגינה עליו.

בְשַׁבָּת דְּתַמָּן צַדִּיק, וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב. בְּגִין דְּאִיהוּ יִחוּדָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. וְכַד אִית צַדִּיק לְתַתָּא, אִיהוּ בַּאֲתַר דְּיוֹם הַשַּׁבָּת, דְּאִיהוּ שַׁדָּי דִּלְעֵלָּא, וּבֵהּ אִתְיַחֲדַת קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְתַמָּן אַשְׁכַּחַת נַיְיחָא, וְלָא אַזְלַת מְטַלְטְלָא מִדּוֹךְ לְדוֹךְ וּמֵאֲתַר לַאֲתַר. וּמָאן אִיהוּ צַדִּיק דְּאִיהִי אִתְדַּבְּקַת בֵּהּ הַהוּא דְּאִיהוּ כְּלִיל מִכָּל מִדּוֹת דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאִתְּמַר בֵּהּ וַיְכֻלּוּ כָּלִיל כֹּלָּא. דְּכָל סְפִירָן בֵּהּ אִתְכְּלִילוּ דְּאִיהוּ חָסִיד וְגָמִיל חֶסֶד עִם שְׁכִינְתָּא, וְיָהִיב לָהּ תֻּקְפָא בִּגְבוּרָה. וְהָכֵי בְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה יָהִיב לָהּ תֻּקְפָא. אִיהִי אִתְדַּבְּקַת וְלֹא תָּזוּז מִנֵּהּ בְּכָל שִׁית יוֹמֵי שַׁבְּתָא. וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר עַל צַדִּיק א' הָעוֹלָם עוֹמֵד. אִיהוּ עַמּוּד סָבִיל כֹּלָּא. וּבֵהּ כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַּכֶּסֶף. אַיֵּה מְכַסִּיאַת עָלֵהּ בְּגַדְפָּהָא, וְאַגִּינַת עָלֵהּ מִכָּל מְקַטְרְגִין דְּעָלְמָא.

— תיקוני זהר חדש מנוקד - ספרא תנינא

תפילין

תפילין

התפילין נמשלו לכנפי יונה, כמובא בגמרא שהמלכות גזרה שלא להניח תפילין, וכאשר תפסו צדיק בשם אלישע ותפילין בידו ענה אלישע שזה בעצם כנפי יונה, וכשפתח את ידו נראה לאויבים שמדובר אכן בכנפי יונה.

בזוהר הקדוש מוסבר כי שני הרצועות של תפילין של ראש נמשלות לשני כנפי יונה, משום שהתפילין של היד נרמזת לשכינה שעליה נאמר "יונתי תמתי", משום שכמו שהיונים הם זכר ונקבה, ומי שרוצה לתפוס את שניהם נוטל הוא את הנקבה וקושר עמו ומיד יבא היונה הזכר לקול דיבורה, כך כאשר ישראל רוצים להתקשר להקב"ה עליהם לקבל את מלכות הקב"ה במצוות שהם השכינה, דהיינו במצות תפילין ועל ידי כן יוכלו לקרוא להקב"ה דהיינו זעיר אנפין שהוא קו האמצעי.

יוֹנָה רְצוּעָה דְּיָד לְאַקַּשְׁרָא לָהּ וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ יוֹנָתִי. וּתְרֵין אִנּוּן יוֹנִים דְּכַר וְנוּקְבָא. מָאן דְּבָעֵי לְצַיְּדָא לֵהּ צֵדָה דְּתַרְוַיְהוּ, נָטִיל נוּקְבָא וְקָשִׁיר לָהּ עִמֵּהּ וּמִיָּד יְקָרֵי לְדִבּוּרָא וְיֵתֵי. וְהָכֵי צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְנַטְלָא יוֹנָה קַדִּישָׁא מִצְוָה שְׁכִינְתָּא, לְקַשְּׁרָה לָהּ בְּקִשּׁוּרָא דִּתְפִלִּין, וּמִיָּד יְקָרֵי לְבַעְלָהּ דְּאִיהוּ יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵלָּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא

— זוהר חדש ספרא תנינא

קרבנות

קרבנות רבים מקריבים מבני יונה דהיינו יונות צעירות. כך למשל זה וזבה שנטהרו מטומאתם, או מצורע שנטמא מטומאתו, וכן נזיר שנטמא במת מביא קרבן שתי תורים או שני בני יונה, אחד עולה ואחד חטאת. כמו כן גר שנכנס לדת ישראל צריך להביא קרבן שני תורים או שני בני יונה.

בחסידות

בחסידות מבארים את הפסוק "עיניך יונים", שהוא כמו זוג יונים שמסתכלים תמיד זה על זה ומתענגים כו'. כך יהיה קשר האהבה בדביקות נפלא ועצום עד שיהיו עיניו ולבו כל הימים רק "לאסתכלא ביקרא דמלכא" - להסתכל בכבוד המלך, וכמו שכתוב בזהר ע"פ הסבי עיניך כו' דמוקדין ליה בשלהובין דרחימותא. שתהא האהבה מתלהבת ומתלהטת בלב איש להתענג על ה' מרוב כל עד שאין כח בנפשו להגביל את האהבה בלב רק בבחינת ראיה מבחוץ