טעמים נקודות תגין אותיות

טעמים נקודות תגין אותיות (ר"ת: טנת"א) הם ארבעת הפרטים השונים בכתיבת אותיות התורה.

מבואר כי ארבע דרגות אלו הם כנגד הספירות. שהטעמים הם כנגד ספירת החכמה, נקודות הם כנגד ספירת הבינה, התגין הם כנגד המידות, ו אותיות הם כנגד ספירת המלכות. לפעמים מבואר כי טעמים הוא כנגד ספירת הכתר, ונקודות הם כנגד ספירת החכמה.

טעמים

מבואר שטעמים הם כנגד ספירת החכמה. שטעמי התורה הם בחינת התענוג שבחכמה שבתורה, שהוא כענין השיר והניגון.

מובא בזוהר הקדוש כי האותיות נקראים סוס והנקודות נקראות רסן. המגיד ממעזריטש מבאר כי הנה השכל, שהם הטעמים, הוא הרוכב על הסוס, כי האותיות הם בעצם כגולמים, (אלא) [אם לא] הנקודות שעל ידן מתנהגים האותיות. והמנהיגם הוא השכל, בשביל שהוא רוצה לגלות חכמתו וצורתו. והנה אותיות התורה או אותיות [תפלה] שעל ידם נזכר לעבודת השם, הם באים לשרשם ויש להם תענוג. אך שאר דבורים, שאינם מזה הענין, הם גם כן אותיות כמו זה הענין, אבל הצרופים הם אחרים, והשכל שהוא רוכב עליהם הוא שכל שפל ושורים עליו קליפות, והאותיות עצמם מתקנאים באותיות של התורה. והם "המים התחתונים בוכים". וכששומעם איש נלבב וחכם, אז מעלה גם כן האותיות ההם מתוך השבירה, שמסתכל על צירוף הקדוש שבתוכם מאיזה מדה היא, ועל ידי המדה מדבק את עצמו להקב"ה, ואז מעלה האותיות ההם ומכניס בהם אלוקות. ועל ידי זה, כשסיפרו לפניו איזה מעשה שיש בה איזה רעה ח"ו, כששומע זה מעלה ניצוץ הקדוש כנזכר, ואז מכניס אלוהות בצירוף אותיות הנזכרים, אז יכול תיכף לתקן הדבר ההוא, כי תשועת ה' כהרף עין, ולמענו ית' יעשה להעמיד הדבר על תיקונו, ואז יתפרדו כל פועלי און, דהיינו שכל הרע שהיה מתחילה שורה על צירוף האותיות.

בתורה שבכתב

ארבעת דרגות של טנת"א מתגלות רק בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה. שתמונת האותיות של התורה הם הלכה למשה מסיני, וכל תמונה ותמונה מרמז לרבוא עולמות, וגם הטעמים ונקודות והתגין כולם אינם באים לידי גילוי בתורה שבעל פה. והם נקראין בבחינת עלמין סתימין דלא אתגליין שאינם באים לידי גילוי.