סוס
סוס הוא בעל חיים המשמש לרכיבה בצורה מהירה.
בזוהר הקדוש
הסוס מוזכר בפנימיות התורה כמשל לסטרא אחרא. בזוהר הקדוש מפרש את הפסוק סוס ורוכבו רמה בים כמשל לסטרא אחרא שלמטה ושרשה העליון:
כי גאה גאה, גאה בהאי עלמא, גאה בעלמא דאתי, כי גאה בההוא זמנא, גאה בגין דיתעטר בעטרוי בחדוותא שלימתא. סוס ורוכבו רמה בים, שולטנותא דלתתא ושולטנותא דלעילא דאחידן בהו, אתמסרו בההוא ימא רבא, ושלטנותא רבא למעבד בהו נוקמין, ותנינן לא עביד קודשא בריך הוא דינא לתתא עד דיעביד בשולטניהון לעילא, הדא הוא דכתיב (ישעיה כד כא) יפקוד יהו"ה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה
— זוהר חלק ב, נד ב
כי גאה גאה, בעולם הזה ובעולם הבא... סוס ורוכבו רמה בים, כוח הס"א שלמטה ושלמעלה שהיו אחוזים בישראל נמסרו בים העליון לעשות בהם נקמות. וכמו שלמדנו לא עושה הקב"ה דין למטה עד שיעשה דין בשולטנות הסט"א למעלה, כמו שנאמר ....
במקום אחר מפרש הזוהר הקדוש את הפסוק בצורה כללית על מסירת הסטרא אחרא ביד ישראל על ידי "ים" שהם חמישים שערי בינה, המתגלים בקריאת שמע:
אערענא במשיריין סגיאין דהוו קא אתיין מקרבא דחויא, ואינון משיריין דמלאכין דנחתין מזרזן לקבלא צלותין, מסטרא דחמשין אתוון דמייחדין ישראל בכל יומא, דבהון וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, דמלאכין דנחתין לאגחא קרבא, דקא ממנן על צלותין, כלהו הוה נחתין בתוקפא דגבורה, כד נצחין לחויא, וכמה חילין דיליה דקא רדפין אבתרייהו, בכמה חובין דישראל, ואינון מארי צלותין, ומסתכלין בשם יהו""ה דאיהי בינה, דנחתא עלייהו בתוקפא דגבורה, כלהו נפלין מקיומיהו, ואתקיים בהו סוס ורוכבו רמה בים, דא ים חמשין שערי בינה, חמשין אתוון דקריאת שמע
— תיקוני זהר דף מב, ב
תרגום:
בחסידות
בחסידות ידוע הסוס כמשל לטיפשות ולאטימות רוחנית, כמאמר הפסוק "אל תהיו כסוס כפרד". וכמאמר הבעש"ט: צריך לידע במחוג רמז הכרוז ע"י המחשבה שבאין לאדם בכל יום הרהורי תשובה שהוא מחמת הכרוז, או ע"י שאר דברים הנודעים למי שעיני שכל לו, שלא יהיה מכלל אלו הנאמר <בהם> אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן כו', רק כשנתעורר בעולם איזה פחד ויראה ידעו שמרמזין להם מלמעלה שידבקו בשרש היראה וכנ"ל, וכשנתעורר איזה שמחה בעולם ידבק בשמחת עבודת ה' וכיוצא בזה, ישמע חכם ויוסיף לקח [ודפח"ח][1].
הרבי סיפר, כי כאשר נפרד אדמו"ר הזקן מהמגיד ממזריטש לשוב לביתו, פגש אותו רבי אברהם המלאך כשהוא עומד ליד הסוסים ומתכונן לעלות על המרכבה. אמר רבי אברהם המלאך, יש להכות את הסוס עד שלא יהיה יותר סוס. לפי גרסא אחרת: יש להכות עד הסוס עד שידע שהוא סוס. כאשר שמע זאת אדמו"ר הזקן, הוא החליט להשאר במזריטש תקופה נוספת.
סיפר אדמו"ר הריי"צ: "ר' קהת - תלמיד מובהק של הבעל שם טוב וחבר בחבורת הצדיקים הנסתרים - הלך פעם בדרך ושמע שיחת שני בעלי עגלה. האחד אומר לחבירו "בתהילים כתוב, אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג וגו'. סוס חושב שנותנים לו את המתג בפה בשביל שלא ישכח את מלאכת הליעוס, אבל אתה אל תהיה כך ושכן תבין". כששמע הבעש"ט סיפור זה מתלמידו, התלהב בדביקות עצומה והשתטח בפישוט ידים ורגלים בקול ניגון דבקותי וזהו מקור ניגון דבקות (אדמו"ר הזקן).
לעיתים משמש הסוס כמשל לניצוץ האלקי שבשביה כפירוש תורת החסידות על הפסוק סוס ורוכבו רמה. פי' הרוכב הוא הקליפה הרוכב ומכסה על הנצוץ.והענין שע"י שבירת הקליפה יוכל להיות גילוי אור א"ס ב"ה להנצוץ עד שיוכלל באלקותו יתברך. וזהו ענין מרכבת פרעה כו' וע"י שבירתם נתגלו הנצוצות ונכללו בא"ס ב"ה[2].
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==