נקודה
המושג נקודה בפנימיות התורה בא לבטא מושג שכללותו נתגלה רק בגילוי חלקי, אבל פרטיו עדיין עדיין לא נתגלו, ולכן הוא נחשב כנקודה, כאדם הרואה דבר מרחוק, שאינו רואה את הפרטים רק את ה"נקודה", את עצם מציאות הענין.
החכמה והמלכות
| ערך מורחב – חכמה |
מסיבה זו החכמה נרמזת באות יוד של השם הויה שצורתה היא נקודה שעדיין לא נתפשטה לאורך (כאות ואו) ולרוחב (כהאות ה"ה שהיא הבינה שהיא ההבנה השכלית שנתפשטה ונתגלתה לאורך ולרוחב.
החילוק בין ספירת החכמה לספירת המלכות הוא, שנקודת החכמה היא "נקודה שיש בה ציור", ונקודת המלכות היא "נקודה שאין בה ציור".
הטעם שהחכמה היא נקודה הוא מצד ב' טעמים, ולב' הטעמים הרי היא נקודה שיש בה ציור.
טעם הראשון הוא לפי שחכמה באה בבחינת נקודה מהדרגות שלמעלה מהחכמה, והיינו, שהחכמה היא המדריגה התחתונה של הגילויים שלמעלה ממנה, ולזאת היא נחשבת נקודה מהענינים שלמעלה ממנה. ומזה מובן שחכמה היא נקודה שיש בה ציור, שהרי נקודה זו ענינה הוא סוף המדריגות העליונות ממנה, היינו שיש בה הענינים שלמעלה ממנה, אלא שהם באופן של נקודה, ואם כן הרי זו נקודה שיש בה ציור.
וטעם השני הוא, מפני שחכמה היא ראשית הגילוי, וכל ראשית הגילוי בא בבחינת נקודה דוקא. וגם מזה מובן שחכמה היא נקודה שיש בה ציור, שהרי בהיות והיא ראשית הגילוי, יש בה הענינים שיתגלו אחר כך, אלא שהם באופן של נקודה, אם כן הרי זו נקודה שיש בה ציור. אבל ספירת המלכות היא נקודה עצמית שאין בה ציור, שהיא בבחינת העדר המציאות וההתפשטות ובבחינת ביטול בתכלית. ואף שספירת המלכות היא מקור וראשית לבי"ע, ואם כן יש בה ציור, מ"מ, זהו דוקא בבחינת מלכות שבמלכות, אבל עצם המלכות כמו שהיא באצילות אינה מקור לבי"ע והיא בבחינת נקודה שאין בה ציור, דספי' המלכות היא נקודה תחת היסוד, והיא בעלי' ובביטול להענינים שלמעלה ממנה[1].
כלומר: מכיון שמציאות ספירת המלכות היא רק לגלות את אורות הספירות העליונות, נמצא כי היא מחמת עצמה אין לה אור וגילוי עצמי, שהרי כל ענינה הוא להראות כיצד מציאות הספירות העליונות מאירות גם בבי"ע, בבחינת מראה שרק מגלה את האור שכבר קיים (אספקלריא דלית לה מגרמה כלום), ויש בו שני חלקים: 1. חלק קבלת העול, שעל ידו מתגלה מציאות האור בבי"ע, והיא נקודה שאין לה ציור. 2. חלק התגלות האור בבי"ע, שהוא הציור. נמצא שהחלק הראשון, שהוא עצמות המלכות דהיינו שורש קבלת עול מלכות שמים במקום החושך, אין לו ציור.
בכך דומה ספירת המלכות לספירת הכתר, שגם היא נקודה שאין בה ציור וכל מהותה היא ביטול בתכלית, ואיננה מקור לספירות שאחריה (שהרי הציור מתחיל רק בספירת החכמה).[2].
עולם הנקודים
אחד מהעולמות שבסדר ההשתלשלות הוא עולם התוהו הנקרא גם עולם הנקודים, ושבו עשרת הספירות הופיעו בבחינה חיצונית בלבד הנקראת בשפת הקבלה - בחינת נפש, ולכן נמשלו הספירות בעולם זה בבחינת עשרה נקודות העומדים זה מעל זה. גילוי זה נעשה על ידי בחינת עינים שצורתם היא כנקודה.
זו היא גם סיבת שבירת הספירות האלו, שבהופיעם באופן חיצוני בלבד שהיא בחינת נפש המכוון כנגד ספירת המלכות לא יכלו לקבל את האור הפנימי, אשר אותו ניתן לקבל רק כאשר הכלים בבחינת פרצוף, כמשל ילד קטן שכלי שכלו אינם שלימים, ולכן אינו יכול להשיג אור אלקות הבא בדרך של חכמה והשגה.
עיגולים ויושר
הנקודה היא תמיד בצורת עיגול, ומטעם זה נקראים עשרת הספירות בעודן בכח ולא בפועל, באופן של עיגולים, בחינה זו היא הנפש שבכל עולם ותחילתת גילויו, ואילו בחינת הגילוי של העולם נקרא יושר, המורה על פרצוף שלם שבו יש שלשה חלקים הממשיכים את אור האלקות מזה לזה והנקראים חב"ד חג"ת נהי"מ.
בספרי חסידות חב"ד מבואר כי עבודת העיגולים היא העבודה בעניני עולם הזה.