תומכי תמימים ראדום
ישיבת תומכי תמימים בראדום, שהייתה עיר קטנה במרכז פולין, הוקמה לאחר השתלטותם של הנאצים על העיר. אלפי הילדים והנערים חסרי המעש, המבוהלים, שחיפשו אחר תעסוקה ומזון, גרמו למספר בחורים צעירים להקים ישיבה במקום.
הקמת הישיבה
בראש הועד להקמת הישיבה עמד הת' מאיר הענדל יחד עם ר' יוסף גולדשטיין. מאיר הענדל היה תושב העיר שלמד עד פרוץ המלחמה בישיבת תומכי תמימים אטוואצק. בין חברי הוועד נמנו הר"ר שמואל מרגלית, הבחור איצ'ה גליקלער, והבחור קופל וייסמן - שלושתם תלמידי ישיבת 'חכמי לובלין'.
חברי הוועד ניגשו מיד לפעולה והחלו בריכוז קבוצת בני ישיבות שמקום לימודם נסגר. אלה החלו ללמוד באחד מבתיו של הגביר ר' יחיאל בוים. כך בעצם נפתח סניף ישיבת 'תומכי תמימים' תחת הכיבוש הנאצי.
ארבעת חברי הוועד לא הסתפקו בקיים, והחליטו למשוך לישיבה תלמידים רבים מכל החוגים. הם פרסמו על קיומה של הישיבה בראדום ובסביבותיה, ודאגו לסידור 'טעג' אצל בעלי בתים בעיר. התלמידים מצדם שמחו על המסגרת הלימודית החדשה והתמידו בלימודים, על אף המצב הנורא בו היו שרויים כלל תושבי העיר. רבים מהם נחשפו לראשונה לאורה של תורת החסידות.
מצב לימודי וכלכלי
התמדתם ושקידתם של הבחורים המבוגרים התבטאה בכך שבמקום ללכת לבעלי הבתים לאכול את ארוחתם, הם שלחו את התלמידים הצעירים להביא בעבורם את האוכל, ובתמורה לימדום דף גמרא.
הישיבה קיבלה משנה תנופה לאחר שארגון הג'וינט העולמי פתח מטבח מרכזי שפעל בצמוד לישיבה והגיש פעם ביום ארוחה חמה לתלמידי הישיבה. רמת הלימודים הטובה והארוחה המזינה שהייתה דבר עצום עבור צעירים רעבים בימי מלחמה, משכו תלמידים אל הישיבה.
למרות החששות המוקדמים, הגרמנים ששלטו בראדום לא הפריעו לקיום הישיבה. קרה פעם שחיילים גרמנים הגיעו אל הישיבה וצילמו את התלמידים באחת הכיתות שוקדים בלימודם.
מאה וחמישים התלמידים שלמדו בישיבה, התחלקו למחלקות וכיתות בהתאם לגילים והרמות. צוות הישיבה כלל את ארבעת חברי הוועד: הת' מאיר הנדל היה ר"מ בכיתה הגבוהה והשלושה הנוספים מסרו שיעורים בפני הצעירים יותר. בנוסף לכך דאגו להביא מאוטוואצק את המשפיע הרב ברוך פרידמן, ששימש כמשפיע ואף מסר שיעורי חסידות בפני כלל התלמידים. גם הרב בערל גרפינקל (קורניצער) (שכיהן כבוחן כללי באוטוואצק) הובא לראדום ושימש בה כמשגיח. השניים האחרונים הגיעו לישיבה בעקבות סגירתה של הישיבה באטוואצק בעקבות כיבוש הגרמנים.
שמע הישיבה הפורחת - על אף הכיבוש הנאצי - הגיע אל אדמו"ר הריי"צ. את התייחסותו לכך ניתן למצוא באגרת שכתב אל הרב יוסף ווינברג: נהניתי מהבשורה טובה מהתלמיד הנעלה מר מאיר שי' הענדיל והשי"ת יעזור לו ולפועליו יחיו וכל העוזרים על ידו. יכתבו לו פרישת שלום וברכה לו ולכל התלמידים יחיו ולמופת יהיה לשאר אחיו שיעסקו בעבודה עם תלמידים טובים (אגרות הריי"צ חלק ו' עמוד סו).
שתי ישיבות בשני גיטאות
במהלך חורף תש"א, ריכזו הנאצים ימ"ש את יהודי ראדום ועיירות הסביבה בשני גטאות; בקטן שוכנו כעשרת אלפים יהודים, ובגדול כארבעים אלף. הגטו הגדול שכן במרכז העיר והקטן בפרבר העיר 'גליניצה'.
למרות זאת הת' מאיר הנדל וחבריו, גילו נחישות בלתי רגילה בפיתוחה של הישיבה ושגשוגה, ופתחו בכל אחד מהגטאות סניף של הישיבה. למרות שתלמידי הישיבה סבלו מתנאי מחיה קשים, המשיך הצוות החינוכי לעמול ולעודד את התלמידים ללמוד נגלה וחסידות; התלמידים מצדם המשיכו להשקיע את הקשיים בים התורה והלימוד.
גורלו של המשפיע וגורל הישיבה
בוקר אחד, בשלהי קיץ תש"ב, לאחר תפילת שחרית, יצאו תלמידי הישיבה לאכול פת שחרית דלה שכמעט ולא הייתה. באותה שעה נשארו באולם הישיבה המשגיח ר' בערל קורניצער ועמו מספר תלמידים. לפתע נכנסה קבוצת חיילי אס. אס. ופקדו על המשגיח והתלמידים להתלוות אליהם לבית הסוהר. מאוחר יותר נודע כי הם נשלחו לאושוויץ, משם לא שבו עוד..
מאסרם של המשגיח והתלמידים, הביא את שאר התלמידים לחשוש לנפשם. כעבור זמן קצר התרוקנה הישיבה מתלמידיה, וישיבת 'תומכי תמימים' בראדום נסגרה.
קישורים חיצוניים
