כיבוש יריחו
כיבוש יריחו הוא הנצחון הראשון שהיה לבני ישראל בכניסתם הראשונה לארץ. הנצחון ארע באופן ניסי באמצעות הקפת העיר ותקיעה בשופרות. שלל העיר הוקדש, והעיר נשרפה.
רקע
| ערך מורחב – הכניסה הראשונה לארץ |
לפני שבני ישראל עברו את הירדן, יהושע בן נון שלח שני מרגלים, ששמותיהם היו[1] פנחס בן אלעזר הכהן וכלב בן יפונה, בכדי לרגל את יריחו, ולבדוק כיצד ניתן לכובשה.
הסיבה לבחירת יריחו היא, מכיוון שהיא הייתה "מנעולה של ארץ ישראל"[2], ולאחר הכיבוש שלה, כל הארץ הייתה פתוחה לפניהם. בשל סיבה זו, כל מלכי הארץ קנו להם אחוזה בתוך העיר.
בהגיעם, הם שמעו מרחב שכל יושבי הארץ מפחדים מהם לאחר הנצחון המהיר שלהם במלחמת סיחון ועוג, הודעה זו מילאה את מבוקשם - האנשים לא ילחמו בהם בביטחון, והם ינצחו בקלות.
לאחר ששבו ליהושע ובישרו לו זאת, בני ישראל עברו את הירדן, והגיעו לגלגל אשר על יד יריחו וחגגו שם את חג הפסח.
לבינתיים מלך יריחו הורה על הסגר מפני פחדו מבני ישראל, ואף אחד לא יכל להכנס ולצאת מהעיר.
שר צבא ה'
כאשר יהושע הסתובב על יד העיר יריחו, הוא נשא את עיניו וראה איש עומד מולו עם חרב שלופה בידו. הוא הלך אליו ושאלו "הלנו אתה אם לצרינו" - האם באת לסייע לנו או לאויב?
הוא ענה לו שהוא "שר צבא ה'" (או שרם של ישראל - שהם צבא ה'[3]), והוא בא גם בימי משה רבינו, אך הוא לא רצה לקבלו[4], והוא בא כעת שוב, כיוון שבלא עזרתו זה לא יהיה שייך לכבוש את יריחו.
יהושע נפל על פניו, ושאל אותו מה הם דבריו. הוא ענה ליהושע שהמקום שעליו הוא עומד הוא קדוש, ועל כן עליו לחלוץ את נעליו מרגליו.
אופן הכיבוש
לאחר חג הפסח, ביום ראשון כ"ב ניסן, החלו בני ישראל להקיף על פי ציווי ה' את העיר יריחו כששבעה כהנים הולכים בראש עם שופרות, ולאחריהם הולכים ארבעה נוספים נושאים את ארון הברית, ולאחריהם צועדים "כל אנשי המלחמה" אשר מנו 60,000 איש[5], והחלוץ - מבני ראובן וגד הולך בראש אנשי המלחמה.
ביום הראשון הם הקיפו את העיר פעם אחת, והכהנים תקעו פעם אחת, וכל העם שתק כל הזמן. וכן הם עשו במשך ששת הימים.
ביום השביעי - בשבת קודש כ"ח ניסן הם הקיפו את העיר שבע פעמים, ובכל פעם הכהנים תקעו פעם אחת. לאחר הסיבוב השביעי, יהושע הורה לעם שלאחר התקיעה, שיריעו כולם בקול. בהריעם החומה נפלה תחתיה. ואנשי הצבא נכנסו כל אחד ממקום עמידתו אל תוך העיר.
החרם
קודם שנכנסו לעיר, יהושע הודיע לעם:
וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל־אֲשֶׁר־בָּהּ לַֽה' רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּֽחְיֶה הִיא וְכָל־אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת־הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ:
- וְרַק־אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן־הַחֵרֶם פֶּן־תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן־הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ:
- וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַֽה' אוֹצַר ה' יָבוֹא: