עשיית ציצית
עשיית ציצית לשמה היא חיוב מהתורה, המוזכרת בכל יום בפרשת ציצית. (שהיא גם הפרשה השלישית מפרשיות קריאת שמע): {{ציטוט|תוכן= וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת.
האם מחשבה כמעשה
על פי ההלכה יש לעשות את הציצית לשם מצות ציצית. אדמו"ר הצמח צדק דן [1] בארוכה אודות נשים שטווות ציצית, ובכל עת ששואלין אותם לשם מה הם טווין ציצית הם עונים - לשם מצות ציצית, אבל אינם אומרים תמיד בפירוש שהם עושים זאת לשם מצות ציצית, אם ציצית כאלו כשרים לכתחילה או בדיעבד.
הצמח צדק מביא בתשובה ראיות רבות מסוגיית גט לשמה, ומשחיטת קרבנות לשמן, ומכל הש"ס שתמיד אין צורך בדיבור מפורש, וכל שברור שדעתו היא לכוונה זו, נחשבת מחשבה כמעשה. הוא מביא את מחלוקת הראשונים בענין, ולבסוף הוא מכריע כי ציצית כאלו כשרות לכתחילה ממש, מפני שני סיבות: א. מחשבה נחשבת כמעשה לענין זה. ב. סופו מעיד על תחילתו, בכך ששוזרין את החוטין בצורה של ציצית.
השאלה העיקרית היא איפוא, בנשים תינוקות פחות מי"ב שנה ויום אחד, שעל פי הלכה אין להם דעת המועיל לכוונת לשמה, ורק אם מצד המעשה עצמו מוכח שהוא נעשה לשמה, הרי זה מועיל. ואם כן בנידון דידן, לפי הדיעות שהטוויה צריכה ליעשות לשמה, ישנה בעיה הלכתית שהרי אין בטוויה ראיה שנעשתה לשמה. ועל כך משיב הצמח צדק דלפי דעת הרמב"ם שהשזירה אינה מעכבת מצות ציצית כלומר שציצית שלא נשזרו כשרים, אם כן ניתן לומר שרק באופן כזה פסולים הציצית אם לא נטוו לשמה. אבל אם נשזרו לשמה, אז במעשה השזירה יוצאים לאור גם ידי חובת כוונת הלשמה של הטוייה, שהרי בסופו של דבר יש כאן "עשיה" לשם ציצית כפי שהתורה דורשת "ועשו להם ציצית".
על ידי מכונה
כאשר נשאל הרבי בנוגע לציצית שנעשו על ידי מכונה, השיב הרבי כי כבר נשאל על כך אדמו"ר הרש"ב והורה כי בדיעבד הציצית כשרים, אם תחילתת עשייתם היה על ידי אדם[2].
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ בשו"ת צמח צדק אורח חיים תשובה ב'
- ↑ אגרות קודש חי"א עמ' חצר (עמ' 315)