משתמש:חצקל/עבד ובן

גרסה מ־23:51, 31 באוגוסט 2016 מאת חצקל (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "אחד האופנים לתאר את היחס בין עם ישראל להקב"ה הוא על דרך היחס בין עבד לאדון, כשם שהעבד ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

אחד האופנים לתאר את היחס בין עם ישראל להקב"ה הוא על דרך היחס בין עבד לאדון, כשם שהעבד עושה את כל מצוות אדונו בכפיה, ואף שבאמת מצד רצונו חפץ להשתחרר ולעשות כאוות נפשו, הוא כופה את רצונו ומתבטל לרצון האדון, הוא נמצא בתמידיות בפחד מהאדון, ולכן נזהר שלא לעבור על רצונו. כך עם ישראל הם כעבדים להקב"ה אשר עושים את רצונו בהתבטלות מוחלטת. מכאן גם מגיע הביטוי "קבלת עול" דהיינו הציות המחולט ללא הבנה שכלית או רצון אישי. אמנם בד בבד עם ישראל גם מכונה כבן לאביו - הקב"ה.

בחסידות מובא אינספור פעמים, המשל של עבד לאדונו, ומבואר בהרחבה ובפירוט החילוקים בין סוגי העבדים, המעלות שבהם, וההוראה למעשה בפועל, ובכללות החילוק בין "עבודת עבד" ל"עבודת בן". בתניא[1] מובא שכל אדם צריך שיהיה בו את שני הבחינות של "עבד" ו"בן".

עבד נאמן ועבד פשוט

ישנם שני סוגי עבדים, עבד פשוט ורגיל, ועבד נאמן לגמרי לאדונו.

  • עבד פשוט - עבד אשר אין לו שום תענוג בכלל בעבודתו, אין לו רשום רצון וחשק עצמי לספק ולרצות את האדון כי אם כל מטרתו הוא לעשות את מה שהאדון אומר וזהו, מצד עצמו אין לו שום אהבה לאדון, וחפץ להתשחרר לגמרי.
  • עבד נאמן - עבד אשר מעריך ומעריץ את אדונו באמת ולכן מנסה ורוצה בכל יכולתו לגרום נחת רוח ותענוג לאדונו, העבד נאמן מתענג על עבודתו וזכותו לעבוד את האדון וממילא גם אדונו סומך עליו ומפקיד בידיו את דבריו החשובים והיקרים ביותר

בחסידות

  1. פרק מא