הכאה
הכאה בתורת החסידות מבטאת מצב בו שני מציאויות רוחניות באות לידי "התנגשות" - דבר הגורם להוויה או מציאות חדשה.
הולדת אורות על ידי הכאה
יש הולדה הנעשית על ידי הכאה של שני כלים, כמבואר[1] למשל, כי על ידי הכאת ארבעת אותיות הוי"ה כלומר אות י' באות ה', והאות ה' באות ו', והאות ו' באות ה' - נולד אור השכינה המכונה בשם "מקום".
לעומת זאת, כאשר ההכאה נעשית כל אות לעצמה, כלומר הי' מכה בי' וה' בה' והו' בו' וה' בה', הרי זה מורה על מצב של פירוד, בו מצד מעשה התחתונים אין האורות רוצים להוליד הארות חדשות.
אור חוזר
כאשר האורות מגיעות לתחתונים, הם חוזרות בהכאה בכוח גדול למעלה על ידי השתוקקות התחתונים לשרשם. האור חוזר מתגבר ככל שהוא יורד למטה יותר, כמשל ההכאה בכח על הכותל, וכן במי הנהר שנסתם במסך שימשכו המים בהסיר המסך בתוספת רב ובתגבורת עצומה[2]
הערות שוליים
- ↑ בשער הכוונות, ברכה ראשונה דשמו"ע.
- ↑ מאמרי אדמו"ר הזקן