מזבח העולה

מזבח העולה שבעזרה.

מזבח העולה הוא כלי מכלי המקדש, נקרא לעתים מזבח החיצון, מזבח אדמה או המזבח (ולעתים כונה גם מזבח הנחושת על שם המזבח הראשון). על המזבח היו מקריבים את הקרבנות בבית המקדש, ועל דפנותיו זרקו את הדם.

מקום המזבח היה בעזרה לפני ההיכל, מול פתח האולם וההיכל, משוך מעט לדרום. מקומו של הזבח מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר זה מזבח לעולה לישראל.

הציווי בתורה

בנית המזבח הוא חלק ממצוות בנין המקדש שנצטווה בו משה רבנו כמסופר בפרשת תרומה:

וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ. וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת. וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת. וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת וְעָשִׂיתָ עַל הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחֹשֶׁת עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו. וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ..

— ספר שמות פרק כז פסוקים א-ה.

פרטים נוספים בבניית המזבח נצטווינו, וכתובים בפרשת יתרו:

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ. וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.

— ספר שמות פרק כ פסוקים כ -כב.

מנייתה במנין המצוות

הרמב"ם אינו מונה במנין התרי"ג מצוות את בניית כלי המקדש. מכך הסיקו פרשני הרמב"ם כי לשיטתו - כפי שכתוב גם בספר החינוך - כי מצוות בניית כלי המקדש הם חלק ממצוות בניין הבית, אמנם הרמב"ן משיג על הרמב"ם וטוען שמצוות בניין הכלים אינם פרטים בבניין הבית אלא כל אחד מהם פרט במצוות שלהם מנורה במצוות הדלקת הנרות וכן המזבח במצוות הקרבנות, וגדר חיובם הוא כהכשר מצווה לאותם עבודות. אמנם בנוגע למזבח מסבירים הפרשנים כי לשיטת הרמב"ם שעיקר בניין הבית הוא להקריב קרבנות שוב יוצא שהמזבח הוא פרט בבניין הבית משום שבלעדיו יחסר כל תכליתו. אולם שניהם בדעה אחת שאינו נמנה במניין המצוות.

לעומתם הרב ירוחם פרעלא כותב כי לשיטת הרב סעדיה גאון בנין המזבח היא מצווה בפני עצמה.

תולדות המזבח

המשכן

ערך מורחב – מזבח הנחושת

עם הקמת המשכן, עשו בני ישראל, על פי ציווי, מזבח עצי שיטים המצופה נחושת, כדי להקריב עליו קרבנות. מזבח זה שימש (יחד עם שאר המשכן) עד הקמת בית המקדש בירושלים. לפי פשטות לשון הפסוק בתורה המובא לעיל, היה המזבח רבוע, אורכו ורוחבו היו חמש אמות וגובהו שלש אמות. אולם לפועל גובה המזבח שנוי במחלוקת תנאים (זבחים נט,ב-ס,א): לפי רבי יהודה - "דברים ככתבן" - כלומר: גובהו של המזבח לא היה אלא שלוש אמות בלבד, ואילו רבי יוסי סובר שגובהו של המזבח במשכן היה כגובהו של המזבח שהיה בבית המקדש - עשר אמות, ומה שנאמר "ושלש אמות קומתו" מתייחס רק לגובה החלק העליון של המזבח, ללא היסוד, הסובב והקרנות. בארבע פינות המזבח בלטו קרנות. בין הלוחות שהרכיבו את המזבח היה חלל, אותו מילאו באדמה בכל מקום שבו הציבו את המשכן.

מזבח זה שעשה משה נגנז יחד עם אוהל מועד שעשה משה.

בית המקדש הראשון

שלמה המלך בעת בניין בית המקדש הראשון בנה מזבח גדול יותר מהמזבח במשכן. מזבח זה היה עשוי אבן, עם זאת הוא מכונה "מזבח נחושת" בפסוק, משום שהוא נעשה כתחליף למזבח הנחושת שעשה משה במשכן. אולם יש מפרשים שעל אף שעיקרו נעשה מאבנים היה גם מצופה בארזים המצופים נחושת ועל שם כך היה נקרא גם הוא "מזבח הנחושת".

בספר דברי הימים מתואר שאורכו ורוחבו היו עשרים אמה, וגובהו - עשר אמות, אולם חז"ל במשנה הסבירו כי שטח זה של עשרים אמה אינו מתייחס אלא למקום המערכה - השטח הפנוי למערכת האש שעל המזבח, בעוד שהשטח הכולל של המזבח היה עשרים ושמונה אמה על עשרים ושמונה אמה.

אחז מלך יהודה הזיז את המזבח שעשה שלמה ממקומו, והציב במקומו מזבח גדול יותר בדמות מזבח שראה בדמשק.

בית המקדש השני

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

בניית המזבח

המזבח אין עושין אותו אלא בנין אבנים (גזית). וזה שנאמר בתורה "מזבח אדמה תעשה לי", הכוונה היא שיהיה מחובר באדמה, שלא יבנוהו לא על גבי כיפין ולא על גבי מחילות. וזה שנאמר "ואם מזבח אבנים" מקובל בידינו שאינו רשות אלא חובה.

כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה הרי זו פסולה לכבש ולמזבח, שנאמר אבנים שלמות תבנה את מזבח יי'. ומהיכן היו מביאין אבני מזבח, מן בתולת הקרקע (קרקע שלימה שלא נפגמה) - חופרין, עד שמגיעין למקום הניכר שאינו מקום עבודה, ובנין ומוציאין ממנו האבנים. או מן הים הגדול, ובונין מהן.

וכן אבני ההיכל והעזרות שלמות היו.

כל אבן שנגע בה הברזל, אף על פי שלא נפגמה, הרי היא פסולה לבנין המזבח ובנין הכבש, שנאמר כי חרבך הנפת עליה ותחללה.

הבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש לוקה שנאמר לא תבנה אתהן גזית. והבונה אבן פגום עובר בעשה.

מדות המזבח

גובה כל המזבח נ"ח טפחים, אורכו ורחבו הם ל"ב אמה על ל"ב אמה.

לאחר גובה של אמה אחת, נהיה המזבח צר באמה אחת לכל צד, וממילא רחבו התקצר לל' אמות. השטח הרחב נקרא בשם יסוד המזבח.

לאחר גובה של חמש אמות נוספות, נהיה המזבח צר בעוד אמה אחת מכל צד, וממילא רחבו התקצר לכ"ח אמות. השטח הרחב יותר נקרא בשם "הסובב".

בגובה המזבח, היה שטח בן אמה אחת מכל צד, שהוא היה השטח הריק שבין קרנות המזבח. נמצא ששטח המזבח הפנוי היה רק כ"ו אמות על כ"ו אמות.

אמה נוספת לכל צד, שימש לרגלי הכהנים בהליכתם על המזבח. נמצא שמקום המזבח הפנוי להקטרה, הנקרא בשם "המערכה" היה רק כ"ד אמות.

דיוק במדות ומקום המזבח

מדות המזבח מכוונות ביותר, וצורתו ידועה איש מאיש, ומזבח שבנו בני הגולה בבית המקדש השני כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו ואין להוסיף על מדתו ולא לגרוע ממנה. ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד העיד להן על מקום המזבח, ואחד העיד להן על מדותיו, ואחד העיד להן שמקריבין על המזבח הזה כל הקרבנות אף על פי שאין שם בית.

המזבח נחלק לשלש: יסוד, סובב ומערכה.

מקום המזבח

את מקומו של המזבח קבעו - לפי הרמב"ם - שני גורמים עיקריים. א. להיותו עיקר הבית (לשיטת הרמב"ם וכמה מהראשונים) מקומו נגזר ממקום הבית, שהוא בירושלים בהר המוריה, כדברי הפסוק:"וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה בִּירוּשָׁלִַם, בְּהַר הַמּוֹרִיָּה.. אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד, בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי".

ב. הגדרת מקומו מצד עצמו - מקום המזבח נגזר מצד הגדרתו כמזבח, עוד מימי אדם הראשון שבנה במקום זה את המזבח וקין והבל שהקריבו שם את קרבנותיהם, וכבר בתחילת הבריאה נקבע מקום זה לכפרת האדם, לכן מקום זה היה המקום שממנו נלקח העפר ונברא האדם. ולכן בכל הדורות במקום זה בנו את המזבח בימי נח ואברהם אבינו. ברמב"ם מובא, כי מקום המזבח הוא מקום עתיק יומין בקדושתו.

מיקום הכבש

הכבש מקומו בצידו הדרומי של מזבח העולה. תחילת שיפועו במרחק - אמה אחת מעמודי החצר, וראשו הגיע עד לגג המזבח.

רבובה

במערב כבש המזבח היה חלון קטן, אמה על אמה בשם "רבובה", ושם היו זורקים את פסולי חטאת העוף.

ענין המזבח

ענינו של מזבח הוא שעליו הקריבו את החלב והדם - דהיינו החלקים המובחרים - של הקרבן.

וע"פ הידוע שבשעת הקרבת הקרבן היו צריכים לחשוב שכל הענינים הנעשים בבהמה היו צריכים להעשות באדם המקריב, הרי מובן, שענין המזבח בעבודה בנפש האדם הוא - שעבוד כחותיו הנעלים, כמו השכל, לאלקות.