נחושת

נחושת היא מתכת מבריקה בצבע אדום-כתום המשמשת לדברים רבים. לנחושת היו שימושים רבים במשכן, בבית המקדש ובכלי המקדש.

דרגתה בעולמות

הנחושת שייכת בספירות העליונות לספירת הגבורה, ובספירה זו גופא למדריגה התחתונה שבה - כאשר מסתלק רושם האור האלוקי שבגבורות ונכלל בספירת החכמה, ולכן הופכות הגבורות לגבורות קשות. זאת בשונה מהזהב ששייך גם הוא לגבורה, אך לגבורה כפי שמאירה בה ספירת הבינה, שאז הגבורות הן כולן גבורות קדושות - שלכן הזהב הוא רך ונוטה לירוק, מה שאין כן הנחושת היא קשה יותר ונוטה לאדום, מה שמראה על דינים קשים.

לעיתים מבואר שדרגת הנחושת היא קליפת נוגה שבעולם האצילות (שהיא קליפת ראומה), והיינו כפי שהקליפה היא בשרשה ששם עדיין כולה טוב, וכמאמר"שטן לשם שמים נתכוון". אלא שבחינה זו היא היורדת ומתלבשת בקליפות.

אבל לעיתים מבואר שבחינת הנחושת שייכת לקליפות עצמן, ובקליפות גופא למטה מהקליפות השייכות לזהב וכסף.

מבין שלושת עולמות בי"ע שייכת הנחושת לעולם העשיה.

דרגתה בעבודת ה'

בעבודת ה' שייכת בחינת הנחושת לקו התורה (מבין שלושת הקוים של תורה, תפילה וגמילות חסדים). ענין זה מרומז גם בכך שהמילה "נחשת" היא ראשי תיבות "נובלות חכמה שלמעלה תורה". גם עבודת גמילות חסדים גופא נחלקת לשלושה דרגות בנתינת צדקה, כנגד זהב כסף ונחושת - ובין שלשתם נחושת נחשבת לעבודה הנמוכה ביותר, "נתינת חולה שאמר תנו".

מבין שלושת המדרגות בעבודת ה' - צדיק, בינוני ורשע - שייכת הנחושת לדרגת ה"רשע". כמו כן אצל האדם עצמו, שייכת הנחושת לעבודה עם כוחותיו התחתונים.

אלא שבכוחו של יהודי שנמצא גם בדרגה נחותה כזו לעשות משכן לה'.

בבתי המקדש

נאמר במדרש שנחושת שייכת ליעקב אבינו. ומכיוון שבמקום אחר נאמר שיעקב קשור לבית המקדש השלישי, לכן מובן שגם בחינת הנחושת קשורה עם בית המקדש השלישי. עם זאת, הרבי מוסיף ומבאר שנחושת שייכת בעיקרה לזמן הגלות, ובית המקדש השלישי שייך לתיקון (לא רק של קליפת הנחושת, אלא גם) של קליפת "ברזל" שלמטה במדריגה מנחושת.