דוד קוק

ר' דוד קוק נולד בחודש אדר שנת תרפ"ב בפולין. משפחתו מתייחסת דור אחר דור למגיד ממעזריטש. בשנות ילדותו הראשונות היגר עם הוריו למוסקבה רבתי.

האווירה שספג ר' דוד בבית הוריו הייתה חסידית. אדמו"רים ורבנים שהיו מגיעים לאזור, היו מבקשים מאימו להכשיר עבורם את הבשר. שמה התפרסם כדקדקנית במצוות ומחמירה.

כשהיה בן שש-עשרה נעצר אביו הרה"ח ר' נתן הי"ד על ידי אנשי הנ.ק.וו.ד. ב"עוון" קיום מניין תפילה בביתו. מעצרו התבצע בערב שבת קודש בעקבות הלשנה של אחד השכנים הגויים, שעה שניגש ליטול את ידיו לסעודת שבת.

ר' דוד הצטיין בלימודיו, אולם לאחר מעצרו של אביו, נאלץ היה לעזוב את לימודיו, והוא עם אחיו ר' ישראל לאש, יצאו לסייע בפרנסת הבית במקומו של האב.

האב לא חזר עוד. מי שהיה עמו בתא, הרה"ח ר' נתן ניימרק, סיפר לימים כי בחצות הלילה הוצא מהתא, ומאז לא חזר. עקבותיו נעלמו. בשנים האחרונות שלחו השלטונות הרוסיים מכתב בו סיפרו כי נשלח לסיביר ושם נפח נשמתו.

כשפרצה מלחמת העולם השניה, ברח ר' דוד כמו חסידים רבים, לטשקנט הרחוקה, שם המשיך לפעול לטובת הכלל.

בג' באלול תש"ד - בעת שהותו בטשקנט - נשא ר' דוד את פולע (למשפחת סודקביץ) לאישה.

גם כשהיה בטשקנט, פעל גדולות ונצורות עבור אחיו החסידים, כפי שיעיד הסיפור הבא: באחד הימים, כשהסתובב ברובע בו השתכנו פליטים יהודים רבים, הבחין באנשים רבים העומדים סביב בניין שעשן ולהבות יצאו מחלונו. התברר כי בני הבית שישנו, מיהרו למלט את עצמם, אך שכחו בפנים תינוק פעוט. מיד הוא נזעק, הוא שאל אותם 'מה אתם עומדים, זה פיקוח נפש?!' אבל איש לא העז להיכנס. הוא שהיה אמיץ בצורה בלתי רגילה, פרץ את חלון הבית, נכנס לתוך החדר ומצא את הפעוט בן השנתיים רדום במיטתו, והצילו ממש ברגעים האחרונים.

אולם פעילותו הציבורית לטובת הכלל, החלה כשהסתיימה המלחמה, כאשר נודע על האפשרות לברוח מרוסיה לפולין דרך לבוב באשעלונים הידועים.

הייתה בו כריזמה רבה ואומץ רב, וחסידים רבים נהנו ממנו. העובדה שלא היה עטור בזקן, הצליחה להכניס אותו למקומות רבים ששאר החסידים לא יכלו להגיע אליהם.

המשפיע הרב מענדל פוטרפס, שהיה מראשי המארגנים של הבריחה, היה מידידיו הקרובים ואהבו כשאר בשרו. בהזדמנויות רבות סיפר על אומץ לבו של ר' דוד שהיה בלדר מרכזי בתוכנית הבריחה. אחת משיטות העבודה שלו הייתה להתחפש ל...סוכן נ.ק.וו.ד. ומי יעז לעצרו? הוא לקח סיכון עצום בפעולותיו, אך כזה היה, לא ירא היה מאיש. מלבד עזרתו בבלדרות וכספים - סיפר ר' מענדל לימים - הוא הצליח להשיג בדרכים-לא-דרכים מאתיים שבעים אשרות יציאה ממשרד הפנים! היה לו חן וחוש בריא להתחבב על אנשים, והוא ניצל זאת עד תום.

באותם ימים החליף את שם משפחתו המקורי מ'לאש' ל'קוק', וזאת במטרה להסתיר את זהותו מהשלטונות. בשם משפחה זה נשאר כל חייו.

למרות כל ניסיונות ההתחמקות, נעצר ר' דוד פעמיים על ידי השלטונות. הפעם הראשונה הייתה בטשקנט, אך כמעט ולא ידועים פרטים מכך, שכן העדיף לשתוק. הפעם השנייה בה נעצר, הייתה בלבוב. הוא שהה במעצר ימים אחדים. גם פה, תושייתו ואומץ לבו עמדו לו. תמורת שוחד עצום שנתן לאיש מינהלה, הצליח להימלט מן המעצר באישון ליל, כשהוא לבוש במדי איש ק.ג.ב. כאחד מהיחידים שידעו היכן התמקמה "כוורת" הפעילות של ראשי ועד הבריחה, שם פניו מן הכלא אל דירת המסתור כדי להציע את עזרתו... מאחר ו'ישב' מספר ימים ולא ידע את ההתפתחויות האחרונות בשטח - הוא בא לשמוע לאן נושבת הרוח, ובמה הוא יכול לסייע...

בהגיעו למקום בו ישבו ראשי הבריחה, התקיימה בדיוק ישיבה חשאית של כל חברי הוועד בראשות ר' מענדל. ר' דוד נקש על דלת הדירה מבלי שהזדהה בשמו. הנאספים נבהלו מהדפיקות הפתאומיות באמצע הלילה ולא ניגשו אל הדלת. ר' דוד המתין מספר דקות, ומשלא נענה, ניגש לחלון ונקש עליו בתקווה כי משם מישהו ישמע ויענה לו. ר' דוד לא הבחין בחרך צר שנפתח בחדר סמוך וזוג עיניים הציץ לראות מיהו הדופק. כשהנאספים נוכחו לדעת שהאיש העומד ליד הדלת לבוש במדי ק.ג.ב. נפלה עליהם אימת מוות. לאחר מספר דקות נקש שוב ר' דוד באמרו "דא איז דוד!" רק אז נרגעו. ר' מענדל ניגש לפתוח את הדלת תוך שהוא מכבד אותו בסטירת לחי הגונה, על הפחד והחרדה שהפיל על כולם.

מכריו של ר' דוד חוזרים ומדגישים שוב ושוב את טוב ליבו של ר' דוד לצד אומץ לבו הנדיר.

פעם הגיע לאחד המחסומים כשבאמתחתו שישים דרכונים פולנים מזויפים! ר' דוד שהיה עם שפם ומעיל ארוך, הגיע למחסום, ניגש היישר אל מפקד המחסום והחל לצעוק עליו 'כישוריך אינם מספיקים לעצור את כל הבורחים דרך המחסום שלך?' מפקד המחסום שחשב כי לפניו מפקד רם דרג במשטרה החשאית, נבהל ונתן לו לעבור מבלי לשאול שאלות...

נקל לשער מה היה קורה אם מפקד המחסום היה יודע שהמפקד אינו אלא חסיד ליובאוויטש...

באחת החקירות בלבוב, כשהחוקר איים עליו, ר' דוד לא נרתע והפטיר מול פניו הנדהמות, תוך שהוא מרים שולחן, 'עלי לא מאיימים'...

בחורף תש"ז הבריח את הגבול לפולין.

הפליטים לא השתהו בפולין, והם המשיכו רגלית לעבר צכי'ה. בקבוצה היו ארבעה עשר אנשים, בהם ר' שמואל אלטהויז ואיסר קלובגנט. מצכי'ה הם המשיכו לאוסטריה ומשם לצרפת, שם נעזרו כמו כולם בארגון הג'וינט. במשך שנתיים התגוררו במלון דירות - פרימה.

באותם ימים עבד ר' דוד במפעל לסריגים, אותו סידרו עבורו אנשי הגוינ'ט. הוא ידע את המלאכה עוד מרוסיה, שם ניהל מפעל לסריגים. הוא עבד במכונה בייצור דוגמאות. המנהלים ביקשו שיעשו דוגמאות חדשות ומגוונות. ר' דוד שהיה מוכשר, היה מפיק מתחת ידיו דוגמאות יפות וססגוניות. לא כל החסידים היו מוכשרים למלאכה זו, ור' דוד חשב גם עליהם. במקום להוסיף לעצמו עוד דוגמאות ובכך להאדיר את שמו בפני מנהלי המפעל, העדיף לסייע לאחיו החסידים וייצר בעבורם דוגמאות יפות בכדי שיוכלו להמשיך בעבודתם ולהתפרנס בכבוד...

באותם ימים, כמה מבני משפחתו ומשפחת רעייתו עלו לארץ ישראל. גם ר' דוד עלה לארץ הקודש, וביום כ"ד באייר תש"ט, הגיע לארץ הקודש עם רעייתו ושני בניו.

תחילה התגוררה משפחת קוק בפרדס חנה, לאחר מכן עברה למעון העולים בבאר יעקב ומשם לכפר חב"ד. באותם ימים התגוררו בכפר משפחות העולים החב"דיות הראשונות. תחילה התגוררו במבנים ארעיים בסמיכות להיכן שממוקם כיום בית הכנסת 'בית מנחם'. משהגיע החורף והכל הוצף מים, הועברו למבנים נטושים בחלקו הימני של הכפר.

באותם ימים קיבל ר' דוד מספר הצעות לעזוב את ארץ ישראל ולעבור לאוסטרליה או לארצות הברית. אחד מחבריו שדחפו אותו להגיע לאוסטרליה, היה ר' שמואל אלטהויז, שהיה עימו בעת הבריחה ובצרפת. הוא שלח לו מכתבים והתחנן אליו להגיע ולהצטרף אליו. ר' דוד שאל על כך את הרבי הריי"צ, אך לא זכה לקבל תשובה. לימים, כאשר התקשה מאוד בפרנסה והוצע לו לעבור לארצות הברית, שוב שלח מכתב לרבי מלך המשיח, אך גם הפעם לא זכה לקבל תשובה. "אם הרבי לא עונה, משמע שאין אישור", פסק ר' דוד, והבין כי על אף כל הקשיים, שליחותו בעלמא דין היא בארץ הקודש, ונשאר בה לגדל את ילדיו.

בשנים הראשונות עבד במאפייה ללחם שהייתה ממוקמת בכניסה לכפר חב"ד, לא רחוק מפסי הרכבת. מאוחר יותר מונה למנהל העבודה בחברה לייצור חומרי בניה שהקים החסיד הרב שמריהו גוראריה. לימים אף הקים חברה זעירה משל עצמו לייצור חומרי בנייה. "עברנו תקופות קשות, אך לא התלוננו. הסתדרנו עם מה שהיה", אומרת רעייתו. "היו שהביאו איתם סכומי כסף מרוסיה, אבל בעלי שהיו ברשותו סכומי כסף גדולים, תרם הכול לתוכנית הבריחה ומעולם לא ביקש זאת בחזרה". לפני פטירתו עסק בגידול חממות פרחים, ובסייעתא דשמיא החל לראות ברכה בעבודתו, אלא שאז התגלתה אצלו ל"ע המחלה ממנה נפטר לבית עולמו לאחר חודש בלבד.

בכל שנות מגוריו בארץ ישראל, למרות מצוקתו הכלכלית, לא חדל מלסייע לזולת, לפעמים גם למעלה מיכולתו.

ר' דוד היה נחלץ לסייע לכל יהודי, גם אם מדובר היה בסיכון בריאותו. הסיפור הבא יעיד על כך: היה זה בשנים הראשונות לכפר חב"ד, בסמוך למקום בו עומד כיום 'בית מנחם', היה צריפון גדול שנחלק לשני חלקים, ובצידו מבנה קטן של בית שימוש. בחלק השני התגורר יהודי ערירי וגלמוד שכונה שוסטער (סנדלר).

מספר ימים חלפו, והאיש לא נראה מסתובב באיזור. אנשי הכפר חשדו שמשהו קרה לו וניגשו לדפוק בדלת צריפו. משזו לא נפתחה, פרצו אותה ונבהלו ממה שנחזה מול עיניהם. המראה היה קשה, ומכך הסיקו שזה ימים מספר חלפו מאז שנפטר. איש לא העז להתקרב לגופה במצב כה נורא. אך ר' דוד, למרות הכל, הוציא את הגופה וקברה.

ר' דוד זכה להיות ב'יחידות' אצל הרבי פעמיים בחייו. הפעם הראשונה הייתה בשנת תשכ"ז והפעם הנוספת בשנת תשל"ז. בשתי הפעמים התעניין הרבי על מעשיו ופעילותו.

היה בו שילוב מעניין של אומץ רב ולב רחום. בשנים הראשונות של כפר חב"ד, כאשר התושבים ניסו להשתקם כלכלית בעבודות חקלאות שונות, הם ספגו נזקים כבדים ממסתננים שהיו מגיעים מדי לילה וגונבים רכוש יקר ערך, כמו ציוד חקלאי ואף בהמות. ר' דוד באומץ לבו לא חשש, והוא הלך עם נשק לארוב להם, למרות שרוב האנשים פחדו לצאת עמו.

בט' באדר תשמ"ב, חש ר' דוד שלא בטוב והובהל לבית הרפואה, שם גילו אצלו ל"ע את המחלה הידועה. בעקבות זאת עבר ניתוח מסובך, אך הרופאים הזהירו כי מדובר בסוג קשה ביותר של המחלה. אנשים רבים להם סייע בחייו, ביקרו אצלו והתפללו להחלמתו, אולם בט' בניסן נלקח לבית עולמו, כשהוא משאיר אחריו דור מבורך של בנים ובנות, חתנים, כלות ונכדים חסידיים.