יין המשומר
בסיומה של הסעודה הגדולה שתתקיים לעתיד לבוא, יפנה הקב"ה לצדיקים ויבקש מהם לברך, כולם יסרבו מלבד דוד המלך שיאמר "אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר 'כוס ישועות אשא'". ואז יתנו לו לברך על היין המשומר, ממנו ימלאו את הכוס של ברכה.
מקורו של היין
הגמרא[1] מביאה את פירושו של רבי יהושע בן לוי לפסוק "עין לא ראתה"[2] (שמשמעותו של הפסוק היא, שיש דבר שלא נגלה לאדם מעולם, ואפילו לנביאים): זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית.
ומבואר[3], שזה שאמרו משומר בענביו, הוא מכיון שכל יין קודם שסחטו אותו מהענבים לא פג טעמו, אבל יש לו חסרון שהשמרים עם היין מעורבים, ולאחר שסחטוהו אז בעמדו קצת אחר שפסק תסיסתו נופלים השמרים לשולי הכלי ונשאר היין צלול מהשמרים אבל אי אפשר שלא יפיג טעמו קצת, אבל זה היין הוא בעודו בענביו הוא משומר, כלומר שכבר הוא נקי משמריו בעודו בענביו.
הריקאנטי מבאר[4], כי עץ הדעת היה עץ הגפן, וחוה הגישה לאדם הראשון מאותו יין המשומר.
במדרש[5] לומדים כי עתיד הקב"ה להשקות את ישראל מאותו היין מהפסוק[6] "והיה ביום ההוא, יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב". דבר זה יבוא כשכר על זה שבני ישראל הערו את נפשם למיתה בגלות, ועסקו בתורה המתוקה מדבש. אשר נמשלה ליין[7].