רי"ף
רבי יצחק בן יעקב אלפסי(ד'תשע"ג, 1013 - י' באייר ד'תתס"ג, 1103) היה ראשון הראשונים ומגדולי הפוסקים שהיו אי פעם לעם ישראל בכל הדורות.
תולדות חייו
הרי"ף נולד בשנת 1013 בקאלא אבן חמד כפר סמוך לפס בצפון אפריקה. על שם העיר פס נקרא אל-פסי. יש האומרים שעבר להתיישב בעיר פס שבמרוקו, שם יצר את עבודתו הרוחנית ואף העמיד תלמידים, ושעל שם מקום זה קיבל את הכינוי אלפסי, אך ייתכן גם ש"אלפסי" הוא כינוי-שם למשפחתו משכבר הימים, ואינו מעיד אלא על כך שמוצא משפחתו הוא מיוצאי פאס. בשנת 1088, בהיותו בן 75, הכריע הרי"ף במשפט ממוני נגד אדם אלים, ואז קמו עליו שונאים והלשינו עליו למלכות. הוא הוצרך לברוח לספרד, בתחילה לקורדובה ומשם עבר לאליסנה, בה שימש כראש ישיבת לוסנה אחר פטירת רבי יצחק אבן גיאת, ובה שהה עד יום מותו.
הרי"ף נפטר בשנת 1103 (י' באייר ד'תתס"ג) והוא בן 90. לאחר פטירתו נכתבו עליו קינות על ידי המשוררים רבי משה אבן עזרא[4] ורבי יהודה הלוי, שכפי הנראה היה תלמידו.[5]
על שמו נקרא היישוב כפר הרי"ף.
חיבוריו
אף שכתב ספרות ענפה של שאלות ותשובות, הרי"ף התפרסם בעיקר בשל חיבורו על התלמוד, ספר ההלכות שהקיף 24 מסכתות בשלושה סדרים, מועד, נשים ונזיקין, שהיו רלוונטיות להלכה בתקופתו. חיבור זה התכנה מאוחר יותר בשם "תלמוד קטן" או "ש"ס קטן". שמו המקורי "הלכות רבתי" ובש"סים שבו מודפס "הלכות רב אלפס". את ספרו כתב במתכונת התלמוד, כשהוא מתמצת, מעתיק ומרכז רק את הדברים שלדעתו נוגעים להלכה. בכך יצר לתלמוד עמוד שדרה הלכתי שמקל על פסיקת ההלכה, כמו גם עריכה של תלמוד מקוצר, להקלה על תפוצתו ולימודו של התלמוד. בפסיקתו, קבע הרי"ף עדיפות לתלמוד הבבלי. בנוסף לכך גם הכליל בחיבורו מעט דברי אגדה, בפרט כאלו הנוגעים לדברי מוסר, אף שאת רובם השמיט כי אינם נוגעים להלכה. על ספר זה חוברו פירושים רבים, וכמו לרמב"ם, יש לו נושאי כלים שניסו להסבירו. בנוסף חיבר ספר שאלות ותשובות.