הלל צייטלין

גרסה מ־15:25, 28 באוקטובר 2008 מאת חסיד (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

ר' הלל צייטלין נולד בשנת תרל"א בעיירה החב"דית קורמא, שאת אווירתה החסידית תיאר לימים במאמרו "ציון לעיירה" (ערכים, תרע"ט, עמ' 28 ואילך). והוא מצאצאיו של ר' יוסף, "דער אלטער חזן" מקורמא, שהיה מן החסידים הנלהבים הראשונים של אדמו"ר הזקן (אודותיו מספר הרה"ח רבי שניאור זלמן דוכמן בספרו "לשמע אוזן", שהיתה לו ברכה מאדמו"ר הזקן שהוא יהיה "נגיד", ואכן, הוא נתעשר במהלך "הפורים הגדול" שבו שהה אדמו"ר האמצעי ברוגצ'וב הסמוכה לקורמא).

ר' הללקיבל תורה וחסידות מרבה של קורמא הרה"ח ר' זלמן דוכמאן, אחיו של החסיד הנודע ר' מרדכי יואל דוכמן – שניהם תלמידיו הקרובים של הרה"צ ר' יצחק אייזיק מהומיל, שהיה מגדולי תלמידי אדמו"ר הזקן. במשך שנה קיבל ר' הלל תורה מפיו של האדמו"ר ר' שלום בער מרצ'יצא, נכדו של אדמו"ר ה'צמח צדק'.

במשך השנים נתגלגל ממקום למקום וגם אישיותו עברה גלגולים שונים ומשונים, אך הוא שב אל צור מחצבתו (בתשובה מוחלטת וְזַכָּה כתשובתם של אנשי נינוה, כהגדרתו), ופרסם אלפי מאמרים, קונטרסים וספרים, שבהם רב חלקה של תורת הסוד והחסידות.

בשנים תרצ"ב-תרצ"ג עודד אדמו"ר הריי"צ במכתביו את ההתדברות עמו, בדבר הפצת החסידות ואיגוד הכחות של הסופרים מגזע אנ"ש (אג"ק הריי"צ, ב, עמ' תטו, תיז, תקא; יא, עמ' שעא), ובשנת תרצ"ד השתתף עם הרבי בוועד למען אספקת מצות ליהודי רוסיה (שם, ג, עמ' סג).

מאמריו "שמועסן איבער דער חב"דישער וועלט-אנעהמונג" [=שיחות אודות השקפת העולם של חב"ד] – שנדפסו בשנת תרח"ץ – נכתבו ע"פ הזמנת מוהריי"צ, ולפי התוכנית היה עליו לכתוב מאמרים נוספים (ביניהם: ההדרת קונטרס 'עיון תפילה' מאדמו"ר האמצעי, וכתיבה אודותיו), והרבי עצמו היה מעוניין להדפיסם בעיתונים או בחוברות לעצמן (שם, יא, עמ' שיא-שיג).

בשנת ת"ש כותב אדמו"ר הריי"צ לרבה הראשי של א"י הגרי"א הרצוג, ומספר לו: כיומיים טרם עזבי את ווארשא ביקרני ידידי הסופר המפורסם הישיש ר' הלל שי' צייטלין, ויבקשני בדמעות על עיניו לבקש את כת"ר בשמו, שכת"ר ישתדל אצל הסוכנות – שהוא אחד מחבריה – לשלוח לו סרטיפיקט, כי מצבו בגשם וברוח מסוכן הוא. וגם אני מצדי מבקש את כת"ר בזה (שם, יב, עמ' ב).

הפעילות להצלתו לא הצליחה, ובערב ראש השנה תש"ג יצא – כפי המסופר – לקראת מרצחיו כשהוא עטוף בטלית ומוכתר בתפילין, ובידו ספר הזוהר הקדוש.