יחוד או"א
או"א הינם ראשי התיבות של: אב ואם. זהו כינוי מקובל בתורת הקבלה והחסידות, והכונה בזה לספירת החכמה וספירת הבינה, והן הם "אב ואם" - ביחס למידות העליונות, ורמוזות באותיות י"ה של שם הוי"ה, שבזיווגן והתחברותן - משפיעה ספירת החכמה בספירת הבינה, והן מולידות את המדות העליונות, כמו מידת החסד או מידת הגבורה, ועל ידי זה באה ההשפעה לעולם.
השפעת ספירת החכמה בספירת הבינה - פועל שיהיה ביטול היש לאור אין סוף ב"ה, עד שאינו תופס מקום כלל, וכענין שאמר משה רבינו - "ונחנו מה", שהוא הביטול המוחלט.
כי החכמה הוא בחינת אין, כמו שכתוב: "והחכמה מאין תמצא", ו"חכמה" נוטריקון "כח - מה", היינו, כח הביטול, ואילו הבינה הוא בחינת יש שענינה השגה והבנת השכל, שהיא מציאות מוגדרת, וכמו השגת אלקות של הנשמות בגן עדן, שנאמר על-זה "להנחיל לאוהבי יש", ועל ידי זה היחוד של או"א שהן חכמה ובינה, נעשה יחוד אין ויש - שהיש בטל לאין - להיות גילוי בחינת אין ביש.
המיוחד בזיווג או"א לעומת זיווג זו"ן (זכר ונוקבא - המידות העליונות וספירת המלכות), שזיווג או"א הוא זיווג תמידי ונקראים בזוהר - "תרין רעין דלא מתפרשין" (שני רעים שאינם פורשים זה מזה לעולם), ואילו זו"ן - זיווגם הוא רק לפרקים.
לפיכך מזיווג זו"ן יכולה להיות גם יניקה לחיצונים (לקליפות), מה שאין כן מיחוד או"א - בחינת י"ה - אי-אפשר שתהיה יניקה לחיצונים ח"ו.
תהליך זה של יחוד החכמה והבינה - תקף בספירות העליונות שבעולם האצילות ובכל העולמות הרוחניים, ובדוגמת זה גם בכוחות הנפש שבאדם.
ראו גם
מקורות לעיון:
תניא פ"ג, לקוטי תורה שמות ו' ע"ב, ספר המאמרים מלוקט ב' ע' עז ואילך, מלוקט ד' ע' שמח.
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")