חיבוט הקבר
חיבוט הקבר או דין הקבר הוא אחד מהעונשים שמקבל האדם לאחרי המיתה.
העונש
עונש חיבוט הקבר הוא כך:
כאשר אדם נפטר, מגיע מלאך המות לקברו, מכהו ושואלו לשמו. ובאם איננו יודע, מכניסים בנפטר את נשמתו שוב ומעמידים לדין, ומחייבים אותו[1].
רבי יהושע בן לוי תיאר את מהלך הדברים כך:
מלאך המות מגיע כשחציו אש ושרשאות ברזל בידיו, בהכאה הראשונה מתפרקים איברי המת, ובהכאה השניה גם עצמותיו. ומלאכי השרת מלקטים את העצמות ומעמידים אותו שוב, ומכהו פעם שלישית. ודנים אותו ביום הראשון והשני, ובשלישי מכים אותו בעיניו מכיון שלא ראה, באזניו כיון שלא שמע, בשפתיו כיון שדיבר דברי תפלות, בלשונו כיון שהעיד עדות שקר וברגליו כיון שהקדים לרוץ לדבר עבירה.
סיבת העונש
האדמו"ר הזקן כותב[2]:
שסיבת חיבוט הקבר היא בכדי לנקות ולטהר את הגוף מהנאות העולם הזה ותענוגיו שנתענג וקיבל מטומאת הקליפת נוגה ושדין יהודאין.
ורק מי שלא נהנה מהעולם הזה כמו רבינו הקדוש, לא עובר דין זה.
עצות להיפטר מהעונש
אבל אמרו ז"ל, הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת אינו רואה דין הקבר, ומה יעשה וינצל מדין הקבר, יהיה אוהב צדקות ואוהב תוכחות ואוהב גמילות חסדים ומכניס אורחים לתוך ביתו, ויתפלל תפלתו בכוונה, אפילו מת בחוצה לארץ אינו רואה, שנאמר (יונה ב, ב), ויאמר קראתי מצרה לי וגו'.
— מסכת חיבוט הקבר פ' ג.
- השיעור להפטר מחיבוט הקבר הוא, שחלק שישי מהמעת לעת יאומר אותיות התורה, תהילים וכו'.
- לזכות לזיכוך הנפש להפטר מכף הקלע הוא על ידי חזרה כל היום כמה שיש ביכולתו, משניות תניא תהילים בע"פ
— היום יום ז' טבת
העולים לקבר המת, כדי להתפלל לעילוי נשמתו, קוראים פסוקים המתחילים באותיות שמו של הנפטר, או תפילות המתחילות באות הראשונה של שמו, כסגולה נגד חיבוט הקבר.
כמו כן בסיום שמו"ע קודם יהיו לרצון מובא בספרים וכן הוא מנהג חב"ד לומר פסוק שמתחיל ומסתיים באות הראשונה והאחרונה של שמו, כך לא ישכח את שמו כאשר ישאלו מלאך המות.
בנוסף לכך אצל חסידי חב"ד אומרים גם את שמו של הרבי כיון שרוצים להזכיר גם ששייכים אליו[3].
הערות שוליים
- ↑ רבי אלעזר בפ"ב דמסכת חיבוט הקבר (נדפס בספר ראשית חכמה בסוף פ' יב).
- ↑ לקוטי אומרים פרק ח.
- ↑ ראה בספר שהרבי יחייך ע' 113.