אדמה
"אדמה" - הוא אחד מארבעת השמות של כדור הארץ. מאחר שבלשון הקודש - התורה - אין שום דבר מיותר ח"ו, לא שם, אות או תג, הרי ארבעת השמות שיש לארץ מבטאים ארבעה ענינים שבה. כדאיתא במד"ר: אמר רשב"ג ד' שמות נקראו לארץ כנגד ד' תקופות; ארץ, אדמה, ארקא, תבל.
- ארץ - כנגד תקופת ניסן שהיא מריצה פירותיה.
- תבל - כנגד תקופת תמוז שהיא מתבלת פירותיה.
- אדמה - כנגד תקופת תשרי שהארץ עשויה בולין בולין של אדמה.
- ארקא - כנגד תקופת טבת שהיא מורקת את פירותיה.
נמצא שאדמה הוא על שם שהארץ רוויה במי הגשמים ונעשית חתיכות.
זהו מה שכתוב: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה", שמתחילה נקראת ארץ, ואחר-כך - כשהשקה נק' אדמה.
שורש האדמה ברוחניות
האדמה היא התכללות המים והעפר ביחד. וענינם ברוחניות הוא התכללות זעיר אנפין- ז"א- ששת המידות:חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד.
ידוע שהסיבה שהעולם הגשמי מתחלק לארבעה (העולמות, יסודות, סוגי נבראים {דצח"מ}) הוא היות שהשפע האלוקי מועבר דרך שם "י-ה-ו-ה".
העפר שהוא התחתון שביסודות רומז ל-ה' תתאה (התחתונה, האחרונה) שבשם הוי', ואילו המיםמים רומזים לבחינת ו' שבשם הוי' כי "מיטרא בעלה דארעא".
ההבדל שבין העפר - ה' תתאה, לבין המים - ו' שבשם הוי', הוא ההבדל שבין עלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא (העולם המכוסה והעולם הגלוי).
נמצא כי המים הם כנגד אות ו' של שם הוי' שהוא בחינת ז"א- ששת המידות של עולם האצילות, וענינם - אלקות בגילוי, ואילו העפר הוא כנגד ה' תתאה שהוא בחינת ספירת המלכות - שענינה העלם אלקות, אעפ"י שהיא מלכות דקדושה.
וכאשר נעשה יחוד והתכללות אותיות ו' ה' של שם הוי' - יחוד קוב"ה ושכינתי', נמשך מבחינת ו' אל בחינת ה' תתאה, ונעשה ביטול היש לאין.
וזוהי בחינת אדמה, המים- ז"א מומשך במלכות שזהו ביטול היש.
והנה, המשכת המים לתוך העפר, כמו כן המשכת אלקות למטה לספירת המלכות, הרי זה מצד התכונה החיובית שבעפר שאעפ"י שהיא המדריגה הנמוכה ביותר, אבל מעלתה היא הביטול והשפלות שהוא בחינת ענוה, שעל ידי הענוה נמשך בחינת מים אלו, להיות בחינת אדמה.
גם בענין המים קיימות שתי בחינות; יורה ומלקוש. מתחילה יורדין מים כדי ללחלח את העפר והוא הנקרא יורה, והיינו כדי שיהיה בה בחינת כח הצומח ותהיה ראויה לזריעה, ואחר-כך יורדים גשמים עד המלקוש, שעל ידי זה תהיה הצמיחה בפועל.
כך גם ברוחניות יש הבדל בין המשכת אלקות -מבחינת ז"א דאצילות - ו' של שם הוי'- הבא מצד עצמו, לבין ההמשכה האלקית הבאה על ידי עבודת האדם.
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")