סדר ניגונים
סדר ניגונים זהו זמן בו יושבים תלמידי התמימים ומנגנים בצוותא ניגוני חב"ד. סדר זה מתקיים בישיבות חב"ד בעולם כולו. לרוב, בסיום הסדר, חוזר אחד המשתפפים על מאמר חסידות בעל פה.
כמו בכל קבוצה וארגון ישנו את ה'מנהל' או 'יושב-ראש', כמו-כן גם בסדר ניגונים ישנו את התמים היודע ובקי קצת יותר מחבריו בשבילי הניגונים והוא משמש כמנחה ו'מנצח' על סדר הניגונים.
ייסוד סדר הניגונים
על ייסוד סדר הניגונים כתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ באגרת מיום ט"ו כסלו תר"צ (נדפסה באגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"ב ע' ר"ח ואילך. חלק מהבא לקמן הוא תרגום מאידיש):
"אחרי חג הסוכות בועידה ראשונה של תלמידי ישיבת תומכי תמימים החליטו, כי תלמידי הישיבה ישימו לב להתלמד לנגן ניגוני החסידים. ההחלטה באה לפעולות, וכעבור איזה שבועות הנה נשמע בכל שבת ושבת קודם אמירת המאמר, ובין מנחה למעריב אחר חזרת המאמר, קולם של התלמידים בניגונים מניגונים שונים. כשתי שנים, הנה מזמן לזמן גדלה קבוצת המנגנים, אבל בכל זה לא הי' בזה משטר וסדר הן בידיעת הניגונים על ברור והן באופן נגינתם בהברה ברורה, עד אשר בא התלמיד נתן נטע מפהאר בשנת תרס"ב.. כמה פעמים אמר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, כי נהנה הוא אשר נסדר קבוצת מנגנים בתוככי תלמידי תומכי תמימים, כי כך היא דרכו של הפנימי, אשר כל סדר מסודר אצלו ומה גם ענין הנגינה, אשר הוא אחד ממפתחי החוש והכשרון".
זמן ה'סדר'
לרוב, זמנו של סדר ניגונים הוא בזמן "רעוא דרעוין" של יום השבת.
יש ישיבות שסדר זה קיים אצלם (אף) בליל שבת, במיוחד בשבתות החורף. לרוב גם אז יחזרו - לאחר שעת הנגינה - מאמר חסידות. הגדילו לעשות ישיבות מסויימות, בהן הוסיפו וקבעו זמן מיוחד באמצע השבוע ללימוד ניגונים, אף הוא בשם "סדר ניגונים" ייקרא.
תיאור מסדר ניגונים בליובאוויטש
בנוגע לסדר הניגונים בליובאוויטש מתאר הרב נחום שמריהו ששונקין:
"גם את השבת קדש בצאתו לוו בנגונים יפים ונלבבים, כי כך הי' המנהג בליובאוויטש. בבית הכנסת בהאולם הקטן היו מתקבצים קבוצת מנגנים אחרי תפלת המנחה של שבת לעת ערב והיו מנגנים נגונים לבביים שונים עד שעה מאוחרת בלילה. כולם הרגישו אז, כי עת רצון היא "שעת רעוא דכל רעוין", כולם הרגישו איך קדושת השבת חופפת עליהם, געגועים נפשיים היו מתעוררים אז לבורא העולמים, הנפש היתה מתרפקת על דודה, כאשר כבר נטו צללי ערב, כאשר כבר הי' מחשיך ובא, אשר בחול אין אתה סובל את החושך ובכל כחך אתה משתדל לגרש את החשך, לא כן הי' בליובאוויטש בשבת קדש לעת ערב, בעת השתפכות נפשות המנגנים, אשר גם נפשות השומעים היו אז נמשכות ומשתפכות עמהם."