חב"דפדיה:פארבריינגען

תיבת ארכיון תמוז תשס"ח - סיוון ה'פרצת * תמוז ה'פרצת - עד ער"ה תהא שנת גאולת עולם

שירת הלוים - מה מקורה?

על פי דבריו של אדמו"ר הזקן בכמה מקומות, שורש נשמתם של בני לוי שהוא מגבורה, גורם לכך שדרך עבודתם היא להתקרב להקב"ה בכלות הנפש על ידי שירי געגועים.

בליקוטי אמרים - פרק נ' כותב אדמו"ר הזקן כי עבודת הלוים שהיא "אהבה כרשפי אש מבחינת גבורות עליונות דבינה עילאה", היא שעל ידי התבוננות בגדולת אין סוף ברוך הוא, תתלהט ותתלהב הנפש ליקר תפארת גדולתו:

יש עוד בחינת אהבה העולה על כולנה כמעלת הזהב על הכסף, והיא אהבה כרשפי אש מבחינת גבורות עליונות דבינה עילאה, דהיינו שעל ידי התבוננות בגדולת אין סוף ברוך הוא, דכולא קמיה כלא ממש חשיב, תתלהט ותתלהב הנפש ליקר תפארת גדולתו, ולאסתכלא ביקרא דמלכא כרשפי אש שלהבת עזה העולה למעלה, וליפרד מהפתילה והעצים שנאחזת בהן, והיינו על ידי תגבורת יסוד האש אלהי שבנפש האלהית, ומזה באה לידי צמאון וכמו שכתוב צמאה לך נפשי, ואחר כך לבחינת חולת אהבה, ואחר כך באה לידי כלות הנפש ממש, כמו שכתוב גם כלתה נפשי. והנה מכאן יצא שורש הלוים למטה, [ולעתיד שהעולם יתעלה יהיו הם הכהנים וכמו שכתב האר"י ז"ל על פסוק "והכהנים הלוים", שהלוים של עכשיו יהיו כהנים לעתיד], ועבודת הלוים היתה להרים קול רינה ותודה בשירה וזמרה בניגון ונעימה בבחינת רצוא ושוב, שהיא בחינת אהבה עזה זו כשלהבת היוצא מן הבזק כדאיתא בגמ' [פ"ב דחגיגה]

.

בתורה אור מסייג אדמו"ר הזקן את הדברים, ונראה מדבריו כי עבודה זו שהיא "אהבה כרשפי אש", באה מתוך התבוננות דווקא לשאר אנשים העובדים את ה' בבחינת "מקיף", אבל הלוים עצמם עובדים את ה' בצורה נעלה יותר של "ממלא", ולכן דרך עבודתם היא "התפעלות הנפש מצד עצמה, ולא מצד השגה להוליד מבינתו", היינו למטה מטעם ודעת.

אבל עבודת הלוים מדה אחרת היתה בם, היא ממטה למעלה, דכתיב "ועבד הלוי הוא", שבחי' עבודתו היא בבחינה עלמא דאתכסייא שלא יהיה בחי' ומדרגת עלמא דאתגלייא נראה לבחינת ומדרגה כלל, ולא יהיה תופס מקום כלל, כמו שכתוב אתה הוא הוי' לבדך וגו', שאינו בגדר עלמין כלל לא בגדר ממלא ולא בגדר סובב ולזה היתה עבודתם בשירה וזמרה בניגון. כי ענין הנגון הוא שאין בו רק התפעלות הנפש מפני גילוי התנועות ולא מפני שיש בתנועות ההם מצד עצמם שום שכל והתחדשות אלא מפני גילוי התנועה מתעורר גילוי הלב. ולכן אפילו בניגון ישן יש התעוררות והתפעלות, מפני גילוי התנועה שבה, כך הוא ענין עבודת הלוי בשירה, להיות בחינת התפעלות הנפש מצד עצמה, ולא מצד השגה להוליד מבינתו כו', מאחר שעבודתו בבחינות הוא בחינת אתה הוא ה' לבדך וגו' דלית מחשבה תפיסא ביה כלל, אלא התפעלות רעותא דלבא, שיהיה נוגע עד הנפש נקודת הלב ולא להיות בחינת מקיף לבד

עם זאת, בדברי אדמו"ר האמצעי נראה כי גם שיר הלוים הוא על ידי התבוננות בגדלות ה': "וכמו שיר הלוים בבהמ"ק בשמחה ע"י ההשגה אלקי', לפי ערך מעלת ההשגה כך תגדל ההתפעלות בשמחה וענג אלקי, (דעיקר התגלות ע"י בבינה, ונק' ענג שבשכל המושג שבא במורגש, וכל שישיג יותר בכי טוב כנשמות נהנין מזיו השכינה ע"י בחי' בינה, יותר ירגיש העונג (בל"א דער קוועל אין שכל), וכמו כן מוליד בהתפעלות הלב שמחה וענג, והוא השיר והניגון שנעשה בלב, רק על פי אופן העונג שבשכל דוקא כשיר הלוים כו' והיינו בינה לבא שהלב מבין ומתפעל גם כן בענג ושמחה כו')".

אודה למי שיוכל ליישב את העניין, א גוט מועד. שָׁלוֹם - יְהוּדִים מְשׂוֹחֲחִים י"ז בתשרי ה'תשע"ג, למניינם 17:05, 3 באוקטובר 2012 (IST)

התוועדות חסידית - חול המועד פסח ה'תשע"ג - "בביאת משיח"

אין היתר לקרוא/לכתוב/להגיב מאומה בדף זה לפני שכותבים/עורכים נתח נכבד בחב"דפדיה. והעובר על אזהרה זו, הרי הוא "נהנה מאגודתינו שלא כדין", ופורץ גדר ינשכנו נח"ש.

על אף שאצל חסידים אין משחקי כבוד מדומה, הרי שאני רואה לעצמי כבוד אמיתי לפתוח מחדש את ההתוועדות מעל דפי חב"דפדיה, ואפתח בווארט חמוד שנאמר אתמול בעת אמירת ההגדה בביתו של מלך המשיח (וואטר חסידי ידוע, אבל הוא מתאים במיוחד בתזמון בו אנו נמצאים):

בעת אמירת ההגדה, כאשר מגיעים לפסקה 'והיא שעמדה' נוהגים להגביה הכוס. וביארו החסידים, שהסיבה הפנימית לכך היא מפני שבכל הגלויות והצרות שעברו היהודים במשך הדורות, הרי שהדבר היחיד שהחסיק אותם היתה כוס הלחיים, והיא זו שעמדה לאבותינו ולנו.

ואגב גררא, בחודשי החורף של שנת תשי"ד מספר תמימים מהישיבה המרכזית ב770 ביצעו מעשה קונדס נגד הממשלה האמריקאית, והרבי נזף בהם קשות, ואף הורה להם דרך תיקון (במכתב שנדפס באגרות קודש, בהמשטת השם). אחרי שהבחורים התחמקו, כתב להם הרבי מכתב נוסף, ובלילה השני של פסח, לאחר סיום עריכת הסדר, ירד הרבי מהדירה של הרבי הריי"צ בקומה השניה של בנין 770, אל חדרו בקומה הראשונה, אך החדר היה נעול. מש'לא הצליח' הרבי לפתוח, הסתובב הרבי לקהל החסידים שהתקהלו מאחוריו, ופתח בשיחה מעניני דיומא, כשבסופה הרבי 'ביאר' לאותם בחורים (שנכחו במקום) שהם צריכים לעשות את המוטל עליהם. במהלך כל השיחה הרבי החזיק בידית הדלת, ובסיומה של השיחה, הדלת נפתחה... - מלבד השמות, ניתן לראות את הכל מודפס בספרים. מומלץ ביותר! • זוננשיין - תמיד בשמחה • י"ז בניסן ה'תשע"ג • 09:22, 28 במרץ 2013 (IST)

מעניין מאוד. שמעתי עשרות פעמים את הסיפור על ליל הסדר תשי"ד מאת אחד מאלו ששמם הושמט (...) ואף פעם לא ידעתי שהיה שם משהו בקשר להנ"ל.

ועוד בקשר לתיקון שלהם: חלק מהתיקון היה ללמוד מסכת בעל פה. כשהתקרב סוף הזמן והם לא ממש התחילו, הם נלחצו והתחילו ללמוד בלילות. פעם הרבי תפס אותם לומדים באמצע הלילה ושלח אותם למיטה...--יוסי ג - שיחה 12:07, 28 במרץ 2013 (IST)

שמעתי הנ"ל מאת יי"ק ששמע מאותו אחד בעצמו (אם אני מנחש נכון, ואין שום סיבה שלא, שהרי לא ביקרת בשנים האחרונות בטורנטו...). • זוננשיין - תמיד בשמחה • י"ז בניסן ה'תשע"ג • 16:58, 28 במרץ 2013 (IST)

לא אמרתי שזה לא נכון, אלא שלא שמעתי ולכן זה מעניין אותי. וכדברי המשפיע המדובר: "אם זה הגיוני - למה לא, ואם זה לא הגיוני - לא נורא"...--יוסי ג - שיחה 13:48, 29 במרץ 2013 (IDT)

תמונות של הרבי בביתו

בקשר לתמונה המופיעה בערך פרזידנט 1304, התמונה היחידה של הרבי הנמצאת בבית, שמעתי מר' מרדכי ברון שי' שהוא העניק לרבי (אולי לרבנית?) במתנה את יצירתו המוכרת - שעון שברקעו תמונת 770. השעון יצא על ידו בשתי מהדורות, אחת עם תמונת הרבי יוצא מ-770 ואחת בלי.

הוא התלבט רבות איזו מהדורה לתת. בסוף הוא התבייש ונתן את המהדורה בלי תמונת הרבי ולאחר מכן התחרט על כך קשות.

לאחר שנים סיפר לו אחד המשב"קים שהתמונה עדיין תלויה ב(חדר השינה?) בית הרבי.--יוסי ג - שיחה 21:42, 1 באפריל 2013 (IDT)

תמסור לו בשמי שאין לו מה להתחרט. בלי לדעת דעת עליון, אני מוכן להעיד עדות אמת למפרע שאם הוא היה נותן לרבי את השעון עם התמונה הרבי היה מקבל את המתנה בחיוך רחב, אבל זה לא היה מגיע עד לבית של הרבי... • זוננשיין - תמיד בשמחה • כ"ג בניסן ה'תשע"ג • 06:44, 3 באפריל 2013 (IDT)

ואגב, ידוע הסיפור הלא מבוסס אודות אותו שרברב שהגיע לבית של הרבי ושאל את הרבנים למה דוקא כאן אין את התמונה של הראביי. • זוננשיין - תמיד בשמחה • כ"ג בניסן ה'תשע"ג • 06:44, 3 באפריל 2013 (IDT)

שהחיינו

שמערל מאטוסוב טוען שכיון שהרבי אומר שהסעודת משיח עם ארבע כוסות היתה בגלל דברי הרבנית חיה מושקא, לכן היא קשורה במיוחד למשיח. והיא הגורמת... -- נכתב ע"י כתית למאור ששכח לחתום את שמו.

אפשר להרחיב? לא זכורים לי דברי הרבנית חיה מושקא בהקשר הזה. • זוננשיין - תמיד בשמחה • כ"ג בניסן ה'תשע"ג • 14:45, 3 באפריל 2013 (IDT)

בליל שביעי של פסח תרס"ו סיפר הרבי נ"ע שאחרי הדלקת נרות הוא עבר ליד חדר הספרי' ושם הי' ויכוח בין הרבנית חי' מושקא לאחותה הגדולה האם שביעי של פסח הוא חג כמו כל החגים או שלא, האחות אמר שהוא כמו כולם והרבנית חי' מושקא אמרה שלא, כיון שלא אומרים שהחיינו.--מ'דארף צוטרייסלט זיך א ביסל - שיחה 15:44, 3 באפריל 2013 (IDT)

זה ידוע לי בודאי, אבל לא זכיתי להבין איך זה מתקשר לארבע כוסות אותם שותים באחרון של פסח, ומה הקשר של כהנ"ל לברכת שהחיינו? • זוננשיין - תמיד בשמחה • כ"ג בניסן ה'תשע"ג • 15:48, 3 באפריל 2013 (IDT)

באותו רגע מספר הרבי נ"ע הוא נזכר במה שקרה בליל שביעי של פסח תרכ"ה, אז זה הי' אחר הסתלקות הרבנית חי' מושקא, והמהר"ש הגיע עם משפחתו לסעוד את הצ"צ, ואז המהר"ש סיפר לצ"צ שהי' בסעודה בביתם דיון למה חוגגים את שש"פ, והרזא לא ידע ודבורה לאה אמרה שבגלל ששמרו שבע ימים מחמץ מגיע עוד יו"ט. וענה הצ"צ שהוא תי' טוב ע"פ שכל, אבל האדה"ז אמר שזה בגלל שימים ראשונים הם כנגד גאולת מצריים והאחרונים הם כנגד הגאולה העתידה - משיח, ולכן לא אומרים שהחיינו, כיון שעדיין לא בא משיח.--מ'דארף צוטרייסלט זיך א ביסל - לאמיר פארבריינגען א ביסל 21:26, 3 באפריל 2013 (IDT)

תנוח דעתך שהנחת את דעתי. • זוננשיין - תמיד בשמחה • כ"ז בניסן ה'תשע"ג • 03:59, 7 באפריל 2013 (IDT)

אד"ש אומר בשיחה שמה שגרם לרבי נ"ע להיזכר בזה הי' הדיבור של הרבנית חי' מושקא.

עכ"פ (כעת לדרשה של שמר'ל), מכיון שהיא גרמה להיזכר זה מראה שיש לה שייכות מיחודת לדבר. ולהוסיף שבסיום השיחה לכ"ב שבט באחת השנים הרבי סיים: שנתראה עם כל הרביים האדה"ז האמצעי .. (ואמר כולם) והרייצ והרבניץ חי' מושקא, ואז נאמר שהחיינו על הגאולה. וזהו אותו שהחיינו של אחש"פ שהיא דיברה עליו שבקרוב נעשהו אכיה"ר.מ'דארף צוטרייסלט זיך א ביסל - לאמיר פארבריינגען א ביסל 22:10, 6 באפריל 2013 (IDT)

התועדות

שמעתי ווארט יפה על מעלת התועדות, כתוב במשנה לשני דברים מבטלים לימוד תורה הכנסת כלה והוצאת המת, חסידים היו מסבירים שהוצאת המת זה התועדות חסידית שמוציאים את הקרירות והעמלק ומחיים את הנשמה.--יחי המלך!, חצקל - שיחה 21:52, 6 באפריל 2013 (IDT)

כשאני רואה את החתימה שלך, אני לא יכול להתאפק מלספר זכרון ימי קדם: בשנות ילדותי היה מלמד בתלמוד תורה במגדל העמק, שהיה חותם בתחתית הדף קשר שלו "יחי המלך, מוישל'ה זוכמיר" (שם בדוי), ובמוצאי אחת השבתות, כשביקשתי מאבא שלי שיכתוב חזרה למורה פתק כל שהוא, הוא לקח את הדף קשר, וכתב למלמד מכתב ארוך ונרגש על עצם זה שהוא מצמיד את שמו הפרטי להכרזה המלכותית, ועלול לגרום לאנשים להתבלבל בקריאה... • זוננשיין - תמיד בשמחה • כ"ז בניסן ה'תשע"ג • 03:55, 7 באפריל 2013 (IDT)

אותו סיפור בדיוק היה יכול לקרות אם אותו מלמד היה רושם את שמו הפרטי ואחר כך תמיד בשמחה...יחי המלך!, חצקל - שיחה 09:11, 7 באפריל 2013 (IDT)

עקרונית אתה צודק, רק שב'תמיד בשמחה' אין את הבעיה של 'ודאשתמש בתגא' עליה קראנו בשבת האחרונה. אגב, נהוג בדפי השיחה להוסיף כניסת פיסקה על ידי נקודותיים, כדי שיהיה יותר קל לעקוב מי ענה על מה כמה ולמה. בהצלחה ושבוע טוב. אגב, אתה חוזר היום לישיבה? יש לך גישה בישיבה? או שאני בכלל אפילו לא מתחיל לנחש מי אתה... (תרגיש חופשי לא לענות כלל וכלל). • זוננשיין - תמיד בשמחה • כ"ז בניסן ה'תשע"ג • 13:40, 7 באפריל 2013 (IDT)

ההתוועדות המרכזית - כ"ח ניסן

לע"נ הרה"ח הרה"ת, מקושר בלב ונפש לאבינו רוענו - הוד כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד, המשפיע אהוב נפשנו, הרב יצחק בן חיים ע"ה שפרינגער.

ביום רביעי האחרון לחיותו בעלמא דין, אמר ל'משמש בקודש', הת' יעקב גרינברג, שברצונו להתוועד בכ"ח ניסן. ומכיוון שדברי צדיק לא יפלו ריקם, מוכרח הדבר שברגע זה הוא יושב ומתוועד עם תלמידי התמימים. אץ רץ אני להתוועדות קודש, וכשאחזור - נספר את אשר קרה.

לתמימים הלומדים ב-770 יש אין ספור סיפורים על המשפיע האהוב, ובוודאי שיעלו מקצת הפנינים אודותו כאן - ובעז"ה יכנס כל זה בספר היוצא לאור על ידי קבוצה ע"ג - איצ'ה - אתה מלך!.

פנינים אחרונים

• ר' נחום מרקוביץ, הדואג לתמימים במהלך ימות השנה, נהג להתבטאות בשנה האחרונה, שאם נשאר עוד מישהו מזקני החסידים זה 'אני ואיצ'ה'. היום בבוקר הוא נכנס ל-770 אדום ואמר: 'גם הוא הלך. נשארתי רק אני'...

לקבור את המוות

בעת ההלוי' היו שרצו לשפוך מעט 'משקה' אל תוך הקבר הטרי, כפי שעשו אצל פנייע אלטהויז.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין כוח נעלם עצר בעדם. ‏‏-- נכתב ע"י שנוזל ששכח לחתום את שמו. ושמא לא היה זה בטעות כלל וכלל... • זוננשיין - תמיד בשמחה • כ"ח בניסן ה'תשע"ג • 04:09, 8 באפריל 2013 (IDT).

מעט סיפורים אודותיו

לאחר שיכתבו פה, אשלב אותם בעז"ה בערך

לפני כשעה הסתיימה התוועדות לתלמידי הקבוצה בגעצל'ס שול, יחד עם הרב גאלאמב. כפשוט, רוב ההתוועדות נסבה אודות ר' איצ'ה. הרב גאלאמב, שמכירו כבר שנים ארוכות גם כמשפיע בישיבה ועוד קודם לכן, סיפר עליו סיפורים נפלאים, נביא אחדים מהם.

בעל מופת

הרב אייזיק שווי זוננשיין, חומר לערך עליו.. נפטר מהמחלה רח"ל. כמה שנים קודם לכן, חלה בפעם הראשונה במחלה וב"ה יצא ממנו, והסיפור שהיה, כך: הרב שווי כתב לרבי אודות המחלה שהתגלתה בגופו, והרבי כתב לו פתק 'ימנה משפיע' (זה היה עוד קודם ההוראה של 'עשה לך רב'). הרב שווי לא ממש הבין מה הקשר בין ההוראה לבין הבעיה, אך כחסיד לא שאל שאלות, והלך לר' איצ'ה ומינה אותו כמשפיע. לאחר המינוי וההסכמה מצד איצ'ה עבר הרב שווי לשלב הבא והעיקרי. הוא סיפר לאיצ'ה שהתגלתה אצלו המחלה, והרבי כתב לו למנות משפיע. אם כן, הוא מגיע אליו בקשר להנ"ל. איצ'ה מיד הגיב, (ומי שהספיק להכיר - יכול לדמיין), "אם ככה, זה לא כלום. הכול בסדר וזה שום דבר"... כפשוט, המחלה נעלמה כלא הייתה.

פולמוס - מה היה בסיפור

אצלנו מסופר אחרת. היתה מחלוקת על הנהגת הקהילה, ואחרי שהרבי צידד בעמדתו של שווי, חודוקב (שהיה מחותן עם הצד השני במחלוקת) לא 'קיבל' את ה'פסק'. תקופה קצרה לאחר מכן הוא חלה במחלה, והרבי הורה לו לשאול את המשפיע. זה היה בהחלט אחרי השיחה בחול המועד סוכות תשמ"ז (בה הרבי נזף קשות בחודוקוב קבל עם ועולם), ובודאי אחרי ההוראה למנות רב, בתשמ"ו. המשפיע הראשון לא הסכים לפסוק בענין של חיים ומוות, ואז הוא החליף משפיע, עשה כהוראתו, ודלא כבפנים - נפטר בעקבות קיום ההוראה... (משתמש:זוננשיין).

את הסיפור, על פרטיו הראשונים, סיפר הרב גאלאמב בהתוועדות אתמול. היה ניכר שהוא מכיר את הסיפור היטב עם כל הפרטים שבו. מניין המקור שלך לסיפור (לפי גירסתך?). בכל מקרה, אפשר לתווך. כאן במחלה ראשונה, כאן במחלה שניה. וגם, אפשר פשוט לשאול את הרב גאלאמב אם הוא מכיר את הגרסא השניה. (משתמש:שנוזל).

הרבי מסדר קידושין

כשאיצ'ה נהיה חתן הוא נכנס ליחידות, וביקש מהרבי להיות המסדר קידושין. אני לא זוכר מה בדיוק הרב'ה אמר, אבל משהו שהוא כבר לא מסדר קידושין. איצ'ה יצא מהיחידות, ומיד הודיע למשפחה שאין חתונה. המשפחה מאוד נבהלה, וכתבו לרב'ה, והרב'ה הסכים להיות המסדר קידושין. תמים שליח באיזשהו מקום שמע על הסיפור, וכשנהיה חתן ונכנס ליחידות וקיבל תשובה זהה, ניסה לעשות את אותו התרגיל, אך לא הצליח...

לא יודע איך זה משתלב בדיוק, אבל בהתוועדויות איצ'ה היה אוהב לספר שהרב'ה היה מסדר קידושין רק בחופה שההורים מגדלים זקן והאשה עם פאה. השווער של איצ'ה היה בלי חתימת זקן, ואיצ'ה הודיע שאם כך השידוך מבוטל. האב נבהל מאוד ואחרי שהבטיח שיגדל זקן הרב'ה הסכים להיות המסדר קידושין.

השליחות בבולטימור

(מפי השמועה)

הייתה תקופה שאיצ'ה היה שליח בבולטימור ועשה שם הרבה בעלי תשובה. אך היה חי בדחקות גדולה, ולא התלונן לאף אחד. חסידים שראו את המצב, שהגיע לרעב של ממש כתבו לרב'ה, והרב'ה הורה לו לעבור לקראון הייטס להיות משפיע ומשגיח בישיבה.)

בחורים ממרכז שליחות עברו פעם בבולטימור ועצרו אצל איצ'ה לנוח. איצ'ה האכיל אותם מהמעט שהיה בבית, ונתן להם חדר לישון. הבחורים התפלאו מאוד שהמיטות די יפות, מסודרות וכו'. בלילה אחד הבחורים קם לצרכיו, וראה את איצ'ה ואשתו ישנים בסלון...

בישיבה

הייתה תקופה בישיבה שלא שולמו משכורת חודשים רבים, וחלק גדול מהרבנים החליטו שהם עוזבים את המשרה. הרב גאלאמב לא ידע מה לעשות, כיון שמצד אחד אי אפשר לעזוב ומצד שני הגיעו מים עד נפש, שאל את איצ'ה מה הוא הולך לעשות. איצ'ה אמר לו שגם אם יתנו לו מליון דולר במקום אחר, הוא לא יעזוב את הישיבה, כי לא יהיה אף אחד שיבוא להשלים את מקומו.

אחרי ג' תמוז

כמפורסם, איצ'ה היה משיחיסט לא קטן, ואפשר לומר מוקצן גדול. אחרי ג' תמוז איצ'ה פרסם בעיתונים מודעות גדולות ש"יעקב אבינו לא מת". באחד הפעמים שהלך בקינגסטון (עם הרב גאלאמב) עבר לידו משה קוטלרסקי והחל לצעוק עליו שהוא עושה חילול השם, ושיפסיק עם זה. איצ'ה סימן לעברו תנועת ביטול והמשיך הלאה. כמפורסם, באותה תקופה איצ'ה הוטרד רבות מגורמים שונים ואף קיבל איומים.

כחלק מהפרסום, באחד הפעמים פרסם באוטובוסים בוושינגטון מודעות כנ"ל, ושם טוב התקשר אליו לצעוק שהוא עושה חילול השם ומרחיק יהודים מליובאוויטש. לא זוכר מה איצ'ה ענה לו, אבל זה היה משהו טוב...

על המודעות בעיתונים וכו', אפשר להרחיב רבות, ובכלל על משיחיותו המוקצנת, אך נגמרו לי האותיות.

בורח מחילול שבת קודש

איצ'ה סיפר בעצמו לדוד עזרן שבא' מהלידות של אשתו, הוא הגיע לבית הרפואה בעיצומו של יום השבת קודש, והרופאים רצו להכריח אותו לחתום על המסמכים הקשורים לאשפוז. אחרי שהוא נכשל בנסיונו להסביר להם את מהותו של יום השבת והאיסור המוטל עליו בכתיבה וחתימה, הוא שאל את הרופאים איפה אשתו, והלך אחריהם לכיוון החדר בו אושפזה, בדרך, כשהם הולכים בראש והוא נשרך אחריהם, ברגע של היסח הדעת מצידם הוא עשה 'אחורה פנה קדימה ברח' ונעלם משטח בית הרפואה... • זוננשיין - תמיד בשמחה • ב' באייר ה'תשע"ג • 09:09, 12 באפריל 2013 (IDT)

לא לשכוח את ה'יחי'

אמר לא' החתנים האחרונים שקיבלו ממנו את מכתב הרבי לחתונה - "לא לשכוח לגבי ה'יחי' בחופה". כשאחד החתנים חילק השבוע דפים לחתנים במקומו, נענו מספר תמימים ואמרו שמה שהרבי כותב על הזמן שקודם לחתונה שהוא זמן 'יקר מכל יקר' - הוא לאו בדוקא על הזמן שבין בואו של החתן בקשרי הנישואין לבין חגיגת הנישואין, אלא כל הזמן שקודם לחתונה, מאז לידתו, הינו זמן 'יקר מכל יקר'!. • זוננשיין - תמיד בשמחה • ב' באייר ה'תשע"ג • 09:09, 12 באפריל 2013 (IDT)

מוסר נפשו על ריקודי יחי!

במשך כל השנה האחרונה בה לא חש בטוב והיה מתקשה בהילכה על רגליו, היה מקפיד לעמוד בשעת אמירת ה'יחי', ובמאמץ שעלה לו בבריאות היה רוקד בריקודי ה'יחי' שאחרי התפילות. גם מריקודי חודש אדר לא היה נעדר, והיה יושב על הספסל ומנפנף בדגל, כשהתמימים מקפצים ומרקדים סביבו. • זוננשיין - תמיד בשמחה • ב' באייר ה'תשע"ג • 09:09, 12 באפריל 2013 (IDT)

בזכות שפרינגער נגאלו אבותינו

כעת אמר אחד המשתתפים בסיום הרמב"ם העולמי שהרבי התבטא פעם: "בזכות השפרינגער [=ה'קפיצות', שהקב"ה פסח על בתי בני ישראל] - נגאלו אבותינו". וקותי ראפ העיר במגינה הידועה (ואל תשאלו אותי לכוונתו...): "וזה קשור לשליחות שלו לבולטימור". • זוננשיין - תמיד בשמחה • ו' באייר ה'תשע"ג • 06:27, 16 באפריל 2013 (IDT)

=אין סומכין על הנס

לא זוכר ממי שמעתי משמו: "אין סומכין על הנס, מ'דארף זאגן תהלים"...--יוסי ג - שיחה 00:14, 19 באפריל 2013 (IDT)

דיוק בד"ם כ"ח ניסן

בדבר מלכות כ"ח ניסן מונה הרבי את מעלות הימים וסגולתם וכאשר מגיע לר"ח אומר הרבי "ובנידו"ד שר"ח הוא ב' ימים..." ולכאו' אינו מובן דהרי בפשטות כל השיחה מדברת על "נידו"ד" כ"ח ניסן תנש"א? ולכאו' בזה בא הרבי ללמד אותנו להסתכל על השיחה כעל דבר שנכון בכל זמן ולא רק בר"ח ניסן שהרי ר"ח ניסן הוא תמיד שני ימים אלא כל ר"ח ור"ח צריכים אנו להסתכל עליו מעצמנו כעל יום זכאי בנוגע לגאולה ואותו דבר על כל הימים ערב ר"ח, ז"ך, כ"ח וכו'--מנחם מענדל - שיחה 13:52, 8 באפריל 2013 (IDT)

סודו של הררי

מפורום חב"ד אינפו

במה לעצמו

איתא בחגיגה כב, א: "קודש נמי לא נקבל מינייהו (מעמי הארץ)? הויא ליה איבה. .. ומאן תנא דחייש לאיבה? רבי יוסי היא, דתניא: אמר רבי יוסי: מפני מה הכל נאמנים על טהרת יין ושמן כל ימות השנה (עבור בית המקדש)? כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו, ושורף פרה אדומה לעצמו".

ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע, וד"ל. • כבושה בגולה הושענא • ועידת ליובאוויטש 20:57, 8 ביולי 2013 (UTC)

אבאר במקצת, ישנם כאלו שבכדי למנוע מחלוקות צריך לתת להם במה אצלנו בכדי שלא ילכו ויקימו במה משלהם (ע"ע במאי קא מפלגי). ויש לקשר עם סודו של הררי... • כבושה בגולה הושענא • ועידת ליובאוויטש 23:50, 8 ביולי 2013 (UTC)

אם לא הייתי מכיר אותך, הייתי חושש מלומר שאתה מתכוון למעשה ל'ביטוש' ששנוזל עושה לך... • זוננשיין - תמיד בשמחה • ב' באב ה'תשע"ג • 01:45, 9 ביולי 2013 (UTC)

זוננשיין, איך הגעת למסקנה עקומה כזאת? • שנוזעל - שיחה • ב' באב ה'תשע"ג 02:06, 9 ביולי 2013 (UTC)

עניתי שם. סתם נעמדתי לצידו כי אתה תוקף לאחרונה יותר מידי בלי אבחנה, אפשר להעביר ביקורת בצורה נינוחה יותר ומכוונת יותר. • זוננשיין - תמיד בשמחה • ב' באב ה'תשע"ג • 02:17, 9 ביולי 2013 (UTC)

תשנ"ג

נאמר בעזרא ג, י: "ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול; ורבים בתרועה".

היינו, שאלו שחיינו בכל השנים כשאר הם רואים את תשנ"ג זה מציק להם, אבל חבר'ה, זה תחילת בנינו של הבית השלישי, זהו גילויו של משיח, תתעוררו, ותתחילו להריע "יחי המלך לעולם"! • כבושה בגולה הושענא • ועידת ליובאוויטש 00:03, 10 ביולי 2013 (UTC)

התחלת לקרוא נ"ך על הסדר? - תיזהר שלא תכשל בנפילותיהם של "חסידים הראשונים"... • זוננשיין - תמיד בשמחה • ג' באב ה'תשע"ג • 00:17, 10 ביולי 2013 (UTC)

לא זה נמצא באיזשהו חור בתמורה.. (סיומי מסכתות...) • כבושה בגולה הושענא • ועידת ליובאוויטש 00:23, 10 ביולי 2013 (UTC)

התוועדות ליל תשעה באב

בחנוכת בית חב"ד באטוורפן לאחרונה^{[דרוש מקור]} השתתף גם ראש הממשלה הבלגי, והוא סיפר (באי אלו שגיאות) את הסיפור הידוע על אותה אישה ששאלה את הרבי מלך המשיח שליט"א כיצד הוא מצליח לעמוד שעות רבות כל כך ולחלק דולרים ליהודים. הרבי ענה לה ש"כשסופרים יהלומים לא מתעייפים". אגב, להעיר שסמל בית חב"ד אנטוורפן הוא יהלום, לכאורה בקשר עם הסיפור הזה.

אחריו עלה לדבר השליח הרב שבתי סלבטיצקי, והוא ביאר את הסיפור כך: "אימתי מי שסופר יהלומים אינו מתעייף? - כאשר מדובר ביהלומים שלו"...--יוסי ג - שיחה 18:43, 15 ביולי 2013 (UTC)

אין פארבריינגען יותר טוב לתשעה באב מאשר התבוננות בנוסח המופלא של ה'קינות'. ---בואו לעזרת ולהרחבת המשיח! חסיד חב"ד - חדר אורחים

אתה מוזמן בזאת לתת לנו כמה דוגמאות...--יוסי ג - שיחה 19:00, 15 ביולי 2013 (UTC)

סתם קטע קטן. נא לקרוא בנחת, בהטעמה ובכוונה רבה: "תְּרַחֵם צִיּוֹן כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ וּתְכוֹנְנֶהָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. תְּמַהֵר יְשׁוּעָה וְתָחִישׁ גְּאֻלָּה וְתָשׁוּב לִירוּשָׁלַיִם בְּרַחֲמִים רַבִּים: כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ לָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלַיִם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָיִם: וְנֶאֱמַר. עוֹד קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת עוֹד תְּפוּצֶנָה עָרַי מִטּוֹב וְנִחַם יְיָ עוֹד אֶת צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלָיִם: וְנֶאֱמַר כִּי נִחַם יְיָ צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן, וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְיָ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה:"