ליאדי
ליאדי (בכתיב רוסי Ляды) היא עיירה ברוסיה הלבנה (כיום בלארוס), שייכת למחוז מוהילוב.
תוכן עניינים
היסטוריה
אדמו"ר הזקן בליאדי
לאחר מאסרו השני של אדמו"ר הזקן ביקשו השלטונות שהרבי יקבע את מקומו בעיר פטרבורג. הדבר גרם צער רב לחסידים. באותה עת היה בפטרבורג הנסיך ליובאמירסקי. כשראה את אדמו"ר הזקן התפעל ממנו ורצה לפגוש אותו. אחד מהחסידים סיפר לנסיך את גדולת אדמו"ר הזקן ואיך שרבבות אנשים מכבדים אותו, ובתוך כך סיפר לו על הצער הגדול שיש לחסידים מזה שהשלטונות רוצים שאדמו"ר הזקן ישאר לגור בפטרבורג.
כשפגש הנסיך את אדמו"ר הזקן, אמר לו שאם יסכים להתיישב באחת מהעיירות שתחת חסותו, הוא יפעל אצל השלטונות שיסיכמו לכך. אדמו"ר הזקן הסכים ובי"ד מנחם אב תקס"א, התיישב בליאדי, ומאז בואו התווספו לעדת החסידים עשרות אלפי חסידים. הנסיך ציווה לבנות בית עבור אדמו"ר הזקן וחסידיו, וביום שישי, ערב שבת נחמו, הגיע אדמו"ר הזקן בלווית חמשת אלפים חסידים והתיישב בליאדי. כל ימי שבתו של אדמו"ר הזקן בליאדי היו ימים של קורת רוח. עבודתו בעסקנות הכלל התפשטה בכל רחבי רוסיה הלבנה ואוקראינה. גם מהמתנגדים הונח לו ויכול היה לעבוד את עבודתו ללא הגבלה.
עזיבת ליאדי
עם פרוץ מלחמת רוסיה צרפת בי"ד תמוז תקע"ב, והתקרבות נפוליאון לליאדי בחודש מנחם אב, עזב אדמו"ר הזקן את ליאדי עם בני משפחתו.
קיימת מחלוקת בנוגע לתאריך העזיבה, יש הטוענים שאדמו"ר הזקן עזב את העיר בערב שבת קודש מברכים החודש אלול (כ"ב מנחם אב תקע"ב), ויש הטוענים שעזב בערב ראש חודש אלול (כ"ט מנחם אב תקע"ב).
החזרה לליאדי
בשנת תרכ"ט, נינו של אדמו"ר הזקן רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון התיישב בעיירה, כשהוא נוקט בלשון הפסוק "ודור רביעי ישובו הנה"[1], והקים ענף נוסף של שושלת חסידות חב"ד.
ענף זה של החסידות המשיך להתקיים בליאדי עד לפטירת בנו, הרב יצחק דובער שניאורסון בשנת תר"ע.
ילידי העיירה
- רבי שניאור זלמן פרדקין מלובלין, בעל ה'תורת חסד'.
- הרב אהרון שור.
בית העלמין
בבית העלמין של העיירה טמונים
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ דברי הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. בראשית טו, טז.
