בכן
הבכן הוא למעשה הדבר שעימו יוצאים לאחר מאמר, שיחה או התוועדות.
ענינו
כאשר אדם מתבונן בשכלו על דבר מה, הוא מגיע למסקנה. וכאשר התבוננותו היתה על הקב"ה, ועד כמה שהוא טוב לכל, והוא מפרנס את כולם, הרי הוא מגיע למסקנה שצריך לאהוב את הקב"ה.
נקודה זו מוכנה ה"בכן" והיא לאחר מכן תעבור דרך מיצר הגרון ששם נמצאים שלושת שרי פרעה (שר המשקים, האופים והטבחים) ומנסים לעכב אותה מלהגיע אל הלב, שכן כאשר היא תגיע לשם יתעורר האדם במידת האהבה אל הקב"ה.
ולכן מצרים נקראת מצרים, על שם "מיצר מי", ש"מי" הכוונה היא לבינה, ואת מסקנתה לא נותנים להעביר הלאה אלא יוצרים לו מיצר וגבול.
נחיצותו
האדמו"ר הריי"צ בשיחותיו ואגרותיו מרבה לדבר אודות החשיבות של ה"בכן", ובלשונו של כ"ק אמדמו"ר שליט"א "המעשה הוא העיקר". והיינו, שמי שלא מעורר את ה"בכן", משמע שהוא אינו לומד את החסידות עבור שתפיע עליו ותשנהו. ועל זה אמרו רבותינו נשיאינו את התוארים: חיצון, עמלק, מוטעה, מחוצף ועוד.
הדרך היחידה להיות חסידים היא שאחרי כל מאמר וכדו' מתבוננים בדבר (הן מאמרי השכלה והן מאמרי עבודה) ומוצאים מה ניתן להפיק ממנו לעבודת ה'.