כף הקלע

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־15:29, 3 באפריל 2013 מאת כתית למאור (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''כף הקלע''' הוא אחד העונשים שמקבלת הנשמה על מה שעשתה בעולם הזה. במאמר ד"ה לפיכך תשט"ז, ביאר...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף הקלע הוא אחד העונשים שמקבלת הנשמה על מה שעשתה בעולם הזה.

במאמר ד"ה לפיכך תשט"ז, ביאר כ"ק אדמו"ר שליט"א, את עיקרי הדברים כדלקמן:

סיבת העונש ופעולתו

שיקוע בתאוות היתר, דיבור דברים בטלים וכן כל דבר שאינו איסור.

פעולתו היא כמו ניעור בגד מאבק, שרק לכלוכים שאינם דבוקים בבגד יורדים, אבל על איסורים - לכלוכים הדבוקים צריך גהינום.

אופנו

ישנם כמה אופנים בקליעת הנפש, והכל תלוי במצב האדם בחייו, אך היא כמו זריקת אבן ממקום למקום:

  • קליעה מתענוגים אלקיים לתענוגים גשמיים, וחוזר חלילה. והוא צער גדול לנפש.

לאנשים שהיה להם בחייהם מושג בתענוג אלקי.

  • קליעה מארץ ישראל לחוץ לארץ. דהיינו, א"י היא מקום קיום תומ"צ (ארץ ע"ש שרצתה לעשות רצון קונה), והיינו הביטול לאלקות. ומשם לחו"ל, שהוא הקליפת נוגה שהיא התאוות היתר.

לאנשים שהיו שייכים לקיום תומ"צ בהיותם בעלמא דיין.

  • קליעה מסוף העולם לסופו - מצפון לדרום. כלומר, דרום הוא ענין המרחב וצפון הוא ענין הצמצום[1], וקולעים את הנשמה מצמצום למרחב וכו'.

לאנשים שלא שייכים לכלום אך זהו רק מתאוות היתר.

אפשרות להינצל

זכות לזיכוך הנפש להפטר מכף הקלע הוא, ע"י חזרה כל היום, כמה שיש ביכולתו, משניות תניא תהלים בעל פה[2].

"א מענטש דארף מרבה זיין אין זאגען אותיות (זאגען תהלים, חזר'ן משניות) ווען און וואו ער קען, בכדי צו שטארקען דעם קיום העולם, בכדי מציל צו זיין זיך פון חיבוט הקבר און כף הקלע, און זוכה זיין צו אלע העכסטע גילוי". [- "אדם צריך להרבות באמירת אותיות תורה (אמירת תהילים וחזרת משניות) מתי שהוא רק יכול, בכדי לקיים את העולם, ובכדי להציל את עצמו מחיבוט הקבר וכף הקלע, ולזכות בגילויים הכי נעלים"][3].

  1. ראה בספר הליקוטים בערכיהם.
  2. היום יום ז טבת.
  3. היום יום ה שבט.