משתמש:ר'ובן/ארגז חול

ועידות ואסיפות הרבנים:

אסיפת הרבנים בפטרבורג בתר"ג

בראשית תר"א הושיב הצאר ניקולאי וועדה שתתקן את חיי היהודים ברוסיה. שר ההשכלה -שנמנה על חברי הועדה - החליט שיש לחייב את היהודים בלימוד השכלה, השר הטיל על ד"ר מקס ליליינטאל (שהיה עד אז מנהל בית ספר בריגה) לנהל את המבצע ואת תכנון תיקון חיי היהודים.

המשכילים דווחו לממשלה כי תנועת ליובאוויטש והצמח צדק העומד בראשה עשויים להתנגד למהלך. הממשלה הטילה על הבולשת לחקור ולהשגיח בחשאי על הצמח צדק, החקירה נעשתה ואף נערכה חקריה של איש משטרה בבית הצמח צדק, מחמת ההתרגשות והפחד נפל הצמח צדק למשכב. עקב החקירה חשב רבינו הצמח צדק להעביר את האחריות של כולל חב"ד לא' החסידים מחשש להלשנה.

בתחילת שנת תר"ב ד"ר ליליינטאל ביקר אצל הצמח צדק והציע לו להשתתף באסיפת רבנים שתתקיים בפטרבורג, רבינו סרב מפני בריאותו הרופפת. גם החסידים העדיפו שהצמח צדק לא ייסע על מנת שהמשכילים לא יוכלו להפיץ שהרבי הסכים להצעותיהם. במשך כל השנה היו דין ודברים עם החסידים ובתחילת תר"ג הוחלט כי הצמח צדק ייסע לאסיפה.

האסיפה התקיימה בקיץ תר"ג הצמח צדק לקח עמו את בנו רבי יהודה לייב ואת החסיד ר' שמרי' פייטילסאן. הוא לקח עמו למעלה ממאה ספרים על מנת ללמוד במהלך ימי האסיפה וכמות גדולה של נייר על מנת שיוכל לכתוב.

לא ידוע על פרטי הדברים שקרו באסיפה מלבד זאת שבמהלכה נאסר הצמח צדק עשרים ושניים פעמים, וקיבל את התואר "אזרח נכבד" (אותו קיבלו כל משתתפי האסיפה), ולאחר מכן קיבל את התואר "אזרח נכבד לדורותיו".

ההשגחה על הצמח צדק הופסקה בשנת תר"ז. הדיונים ע"מ לדחות את גזרותיהם נמשכו עד תר"ח.

ועידת הרבנים בפטרבורג (עת"ר)

ההכנות לועידה

בתחילת שנת תר"ס התחיל אדמו"ר הרש"ב לעורר את האדמו"רים והרבנים החשובים ברוסיה על דבר החשיבות שבקיום אסיפת רבנים בנוגע לחיזוק הדת. על פי החוק מותר הותר לכנס אסיפה שכזאת רק באישור מיוחד של הממשלה על כל אחד מהמשתתפים, ורק מאסיפה מאושרת ניתן היה לצאת בקריאות והמלצות לממשלה. בקיץ אותה שנה עלה שוב הנושא מפני קיומה של אסיפת רבנים מאושרת של הרבנים מטעם והיה חשש רב שיצאו החלטות נגד הדת, אדמו"ר הרש"ב עורר את כל גדולי הדור להתכנס במשך הקיץ אך מפני תקלות לא הושגו האישורים לאסיפת הרבנים.

בשנים הבאות (תרס"א-ב-ג) נעשו נסיונות נוספים לכנס אסיפת רבנים עד שבשנת תרס"ד ניתנו האישורים אך המשכילים הפיצו תעמולה רחבה בגנות האסיפה ועקב כך שר הפנים ביטל את האסיפה.

בתרס"ח הוחלט שתתקים אסיפת רבנים בוילנא הרשיונות ניתנו אך שוב האסיפה נדחתה, לבסוף קיבלו אישור לקיים את האסיפה באייר תרס"ט כהכנה לועידת רבנים גדולה שתהיה בעת"ר בה ישתתפו הן נציגי היהודים היראים והן נציגי המשכילים.

בהכנה לאסיפה זאת כינס אדמו"ר הרש"ב אסיפה בליובאוויטש והאדמו"ר מגור כינס אסיפה במארינבאד. בנתיים כינסו המשכילים אסיפת רבנים משלהם והוציאו קבצים בהם הפרוטוקולים של הועידה ותוכן הנאומים.

האסיפה התקיימה בי"ב-כ אייר תרס"ט, והשתתפו בה עשרים רבנים מתוך ה 25 שהורשו להשתתף בה. לפני האסיפה בוילנא ביקש אדמו"ר הרש"ב שיהיה לפני כל משתתף את מסקנת האסיפה בליובאוויטש ובמארינבאד ושל הרבנים מטעם..

מסקנות הועידה היו, לשלוח לכל העיירות מגידים שיעוררו לימוד תורה ברבים. כמו כן, לייסד אגודה בנוגע לחיזוק הדת שמטרתה העיקרית היא לחזק את חינוך הדור הצעיר, וכן, החלטות נוספות להטבת מצבם הגשמי של יהודי רוסיה.

על האסיפה כתב אדמו"ר הרש"ב "הוועידה אשר זה כמאה שנים לא הייתה כזאת".

מיד בתום האסיפה החלו הכנות קדחתניות לועידת הרבנים הגדולה בפטרבורג.

הועידה הורכבה מנציגים מכמה חוגים. בחירת הצירים נעשתה על ידי בחירות מחוזיות. אדמו"ר הרש"ב הוציא כמה וכמה קול קורא ונסע בעצמו לעיירות על מנת לעורר את העם לבחור בנציגים הדתיים ולא בנציגים מטעם המשכילים.

אדמו"ר הרש"ב עצמו התמודד בנציגות מחוז מוהילוב.