משתמש:חסיד שוטה

דוד מלך ישראל חי וקים !!!

ב"ה

היום אור לכ"ד בכסלו ה'תשע"א נפלה בחלקי הזכות להיות שותף במפעל של הפצת המעיינות ובירור קליפת האינטרנט.

לארגז החול שלי

לשלב ב'

התוועדות וירטואלית

הסבר החתימה

ע"א

תשע"א = 771 = ביאת משיח. מבואר בדא"ח עניין "א-ל עולם" ולא קל העולם שלא רק שה' הוא הקל של העולם אלא הוא העולם בעצמו. לפיכך ביאת משיח פירושה שהמשיח וביאתו הם דבר אחד. לא יכול להיות משיח שלא פועל לתיקון עולם, ולא יכולה להיות שום פעולה לתיקון עולם שלא מביאה משיח.

ע"ב

תשע"ב = 772 = ביאת משיח. השנה הבאה עלינו לטובה, שנת תשע"ב, היא שנת "אעשה לו עזר כנגדו" – ביטוי עיקרי המופיע בתורה בבריאת אדם וחוה. בריאת האדם – תכלית הבריאה כולה – היתה בראש השנה, "זה היום תחילת מעשיך", ובכל ראש השנה האדם כביכול נברא מחדש, ואיתו העולם כולו. ממילא, בכל ראש השנה חוזר התהליך של השלמת בריאת האדם ביצירת האשה, "זכר ונקבה בראם ויברך אֹתם ויקרא את שמם [יחד] אדם". כן מבואר גם בכוונות הימים הנוראים על פי הקבלה, שכללות הכוונות של ראש השנה, עשרת ימי תשובה, סוכות ושמיני עצרת היא בסוד תהליך הנסירה והחזרת פנים בפנים עד לזיווג השלם בין ז"א ונוקביה, המרומז בסיפור בריאת אדם וחוה.

שלש מערכות יחסים בבית

הביטוי "אעשה לו עזר כנגדו" מלמד את יסודות תיקון שלום הבית, וממנו נתברך בשנת תשע"ב בשלום בית אמתי ופנימי בכל בתי ישראל, עד לחתונה הגדולה באהבה בין הדוד והרעיה, הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. שלש המלים "לו עזר כנגדו" מתארות שלשה מצבים של יחס בין האשה והאיש (כמבואר באריכות בספר "שכינה ביניהם"): "[אעשה] לו" רומז לקשר הנעלה ביותר בין האיש והאשה, "דודי לי ואני לו". חז"ל אומרים כי "'לו' זו אשה", והמצב הנעלה ביותר הוא כאשר האשה מסורה לגמרי "לו", לאיש הטוב והמסור; פחות ממדרגת "לו" יש את המדרגה של "עזר". זהו המצב בו האיש "זכה" ואשתו היא העוזרת לו בכל עניניו. עזרה הדדית היא מעין שותפות, אך אין בה עדיין התמסרות והתאחדות גמורות; המצב הנחות ביותר הוא כאשר האיש "לא זכה", שאזי אשתו היא "'כנגדו' להלחם [בו]", אלא שבכך גופא היא עוזרת לו לזכות-להזדכך, להשפיל את גאוותו ולתקן את מעשיו.

צדיקים, בינונים ורשעים

ביחס של כנסת ישראל אל הקב"ה, שלשת מצבי ה"שלום בית" הללו מתארים את האנשים הנכתבים בשלשת הספרים הנפתחים בראש השנה – ספר של צדיקים, ספר של בינונים וספר של רשעים: הצדיקים עובדים את ה' במסירות גמורה, ללא כל אינטרס אישי או צפיה לקבלת שכר. הם מסורים "לו" יתברך לחלוטין (וכן אמרו חז"ל כי ישנם לו צדיקים בכל דור ודור); הבינונים עובדים את ה' מתוך מחויבות הדדית, אני עוזר לה' וגם הוא עוזר לי, לכן הם בבחינת "עזר" (וכן הבינוני חש תמיד כי נצחונו על היצר הרע אינו מובטח, ו"אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו"); הרשעים פועלים "כנגדו" ועוברים על רצונו יתברך. אמנם, גם זו 'מערכת יחסים' עם ה', משום שבסתר לבם הרשעים פועלים כך מתוך הרגשה שה' אינו מתגלה בעולם בצורה מספיק בהירה ומזוככת, וחטאי הרשעים הם 'מחאה' מעוותת כנגד מצב זה. לכן, בסופו של דבר מובטחים אנו כי "לא ידח ממנו נדח", וגם הרשעים יעשו תשובה ויכוננו עם ה' שלום בית בעל אופי ייחודי משלהם, ו"במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".