רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)
אדמו"ר הריי"צ - רבי יוסף יצחק שניאורסון, נולד בי"ב תמוז תר"מ לאביו אדמו"ר הרש"ב - רבי שלום דובער. ולאמו הרבנית שטערנא שרה. נשא לאשה את הרבנית נחמה דינה. שלוש בנות נולדו לו: הרבנית שיינא (בעלה הרב מנחם מענדל הורנשטיין, הרבנית חיה מושקא (בעלה כ"ק אדמו"ר שליט"א) ומרת חנה (בעלה ר' שמריהו גוראריה).
נסתלק בשבת קודשי' שבט תש"י ומנוחתו כבוד באוהל שבבית הקברות מונטיפיורי ברובע קווינס שבניו יורק.
לידתו
בשנת ה'תרל"ה נישאה הרבנית שטערנא שרה לאדמו"ר הרש"ב אך השנים חלפו ולא נפקדה. בשמחת תורה כאשר בירכו את כל הנשים והבנות בביתו של אדמו"ר המהר"ש, שכחו לברך אותה והדבר גרם לה צער רב למרות שלאחר מכן ברכו גם אותה. היא נכנסה לחדרה ותוך כדי מחשבות על שעדיין לא נפקדה, על בדידותה ועל ששכחו לברך אותה פרצה בבכי ונרדמה. בחלומה נכנס איש נשוא פנים לחדר ולשאלתו מדוע הינה בוכיה, ספרה את אשר מעיק לה. האיש הבטיח לה שבאותה שנה ייוולד לה בן בתנאי שתחלק 18 רובל לצדקה מכספה הפרטי, יצא מהחדר וחזר בלווית שני אנשים. חזר בפניהם על התנאי ולאחר שהסכימו עמו בירכו אותה ויצאו מהחדר. הרבי המהר"ש שמע את החלום ואמר כי האיש היה אביו (אדמו"ר הצמח צדק) והשניים שליוו אותו היו אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הזקן.
הרבנית מכרה שמלה שלה ואת הכסף חילקה לצדקה ובאותה שנה ביום י"ב תמוז תר"מ נולד בנה היחיד - רבי יוסף יצחק.
ילדותו
בהיותו בגיל 11 החל להניח תפילין רש"י (שהיו שייכות לרבי המהר"ש) בשם ומלכות בהוראת אביו מבלי שאיש ידע ולאחר מכן הלך לבית הכנסת לתפילה בציבור.
בילדותו זכה לקבל שפע של סיפורים מהרבנית רבקה. בגיל 15 אביו הביאו לאוהל הרבי המהר"ש והרבי הצ"צ ומינהו למזכירו בעסקנות הכלל.
בין מוריו היה החסיד ר' שמואל בצלאל שעפטיל (הרשב"ץ).
נישואין
כאשר הגיע לעונת השידוכים, הוצעו 2 הצעות ממשפחות עשירות והצעה אחת ממשפחה ענייה מקישינוב שאפילו את הוצאות החתונה לא יכלו לממן. בניגוד לדעת הרבנית רבקה שסברה שיש להיענות להצעות המשפחות העשירות, אדמו"ר הרש"ב וזוגתו נטו להצעת המשפחה הענייה כיון שהייתה נינה של אדמו"ר הצ"צ.
הוריו של הרבי הריי"צ החליטו איפוא, לשאול את בנם החתן בעצמו שהי' אז צעיר לימים. הוריו סיפרו לו על השידוכים המוצעים והוסיפו כי בהתאם למסופר בתורה על נישואי יצחק ורבקה שבהם הי' העניין של: "ונשאלה את פיה", כלומר שאלו את דעתה של רבקה אודות הנישואין עם יצחק, ולאור זאת הם מחליטים פה אחד לפנות לבנם בשאלת פיו ולשאול את דעתו אודות השידוכים המוצעים לו.
החתן השיב להוריו, באומרו להם בזה הלשון: "...נו, הרי באותה פרשה עצמה נאמר "ולקחת אישה לבני ממשפחתי ומבית אבי..."
החתונה נערכה ביום שישי פרשת תצא י"ג אלול תרנ"ז בעיירה ליובאוויטש. ביום חתונתו חבש החתן שטריימל לראשו, באותו מעמד אמר לו אביו שיברך שהחיינו.
לאחר מעמד החופה, הובילו קהל רב את החתן והכלה ממקום החופה אל בית המשתה מתוך שירה וזימרה. כ"ק אדמו"ר הרש"ב צעד לימינו של החתן ואמר לו אז: וחזקת והיית לאיש.
סעודת החתונה נערכה באחד המבנים הגדולים שעמדו ב"חצר" רבותינו נשיאינו שבעיירה ליובאוויטש, הנקרא הזאל הגדול (ליובאוויטש).
במהלך סעודת החופה שנערכה ביום ראשון ט"ו אלול תרנ"ז הודיע אדמו"ר הרש"ב על החלטתו לייסד את ישיבת "תומכי תמימים" בה ילמדו נגלה וחסידות.
בשעת סעודת החופה, הסתובב הרבי הרש"ב בעצמו בין הנוכחים - בלוית שלושת החסידים: הרה"ח מאיר מרדכי טשערנין, הרה"ח יעקב קאפיל זליקסון והרה"ח שלמה חיים קוטאין - להשגיח אם המשרתים מחלקים לכל אחד מהמשתתפים את האוכל, ושתה עם כל אחד "לחיים" בברכות מנעימות לכל אחד בהמצטרך לו.
בזמן השמחה, אמר הרבי הרש"ב דרושי חסידות בשופי ובלי הגבלות.
לאחר החתונה התגורר הזוג בחדר שנבנה סמוך לדירת אדמו"ר הרש"ב.
"מנהל פועל" תומכי תמימים
אדמו"ר הריי"צ כיהן כ"מנהל פועל" ישיבת "תומכי תמימים" ובי"ד אייר תרס"ב נאסר עקב הלשנה שבישיבה נמצאים בחורים המשתמטים מהצבא באמצעות שוחד. לאחר שלא נמצאו ראיות מפלילות שוחרר וביום כ"ג אייר תרס"ב שוטר הגיע לביתו והביא הודעה כי הינו חף מכל פשע. בשנת ה'תרס"ו לאחר שמספר צעירים יהודים התנפלו על שוטרים, שוב נאסר בתור עירבון עבור היהודים המורדים.
קבלת הנשיאות
אדמו”ר הרש”ב הסתלק ביום ב' ניסן תר"פ. בצוואתו מבקש שבנו יחידו, הלא הוא רבי יוסף יצחק, ימשיך לשאת בעול הנהגת החסידים. כך כבר ביום ההסתלקות הוכתר אדמו”ר הריי”צ בכתר הנשיאות החב”דית.
בצוואתו כתב אדמו”ר הרש”ב כי אדמו”ר הריי”צ הוא אשר ינהל את ישיבת ‘תומכי תמימים’. אמנם גם עד הסתלקותו היה אדמו”ר הריי”צ המנהל בפועל, אלא שאת ההחלטות החשובות הביא להכרעתו של אביו, מייסד הישיבה. בצוואה נכתב עוד שעל בנו להתעסק בחיזוק וביסוס הישיבה, וכן להקים חדרים ושיעורים בלימוד החסידות בעיירות רוסיה.
לבד מהצוואה היה פתק אישי נוסף אותו נתן לבנו. לאחר ההסתלקות הראה אותו לחסידים, אלא שלא הרשה להעתיקו. וכך כתב אדמו”ר הרש”ב בפתק: “תדבר דא”ח לפני ידידינו על יסודות נאמנים בדברי אבותינו הק’ זצוקללה”ה נ”ע, ותשתדל להסביר הדברים לזולתך בטוב טעם ודעת...”
חשובי ונכבדי החסידים כתבו מכתבי עידוד לעדת החסידים שהיתה ברוסיה, ובתוך הדברים ציטטו את תוכן אותו פתק. כך קיבלו החסידים, כולם כאחד, את נשיאותו ומרותו של אדמו”ר הריי”צ כנשיא ומנהגי.
אדמו”ר הריי”צ אכן קיבל על עצמו מיד את עול הנשיאות. כבר בשבת פרשת צו, היום האחרון לשבעה, אחר תפילת מנחה, החל לומר מאמר דא”ח ד”ה “ראשית גויים עמלק”.
בשנת האבילות נהג בדיוק כפי שאביו נהג אחר אדמו”ר מהר”ש: הוא הסתגר בחדר היחידות של אביו, ואת עיתותיו הקדיש ללימוד. באותה תקופה גם נחלה במחלה קשה עד שהיתה סכנה לחייו.
במקביל החל לפעול כדי לחזק את עדת התמימים והחסידים. הוא כתב מכתבים כלליים בהם ביכה את הסתלקותו של אביו הרבי, ומאידך עודד וניחם את כולם.
אותן שנים היו קשות במיוחד, שכן באותו זמן החלו הקומוניסטים ליישם את שיטתם ברוסיה, והחלו לסגור את מוסדות הדת, ולאסור כל פעילות דתית. אדמו”ר הריי”צ חיזק את ההחסידים, אלו מצידם התקשרו אליו והיו מוכנים לסור להוראותיו עד כדי מסירות נפש.
כוחות הרשע ברוסיה לא נתנו לאדמו”ר הריי”צ מנוח אף בשנת האבל, וכבר בחודש תמוז תר”פ נלקח הוא לחקירה בה איימו עליו באקדח.
בתום שנת האבל החל אדמו”ר הריי”צ לערוך פעילות רבה בקרב החסידים ובקרב יהודי רוסיה בכלל, למען לא תכבה שלהבת היהדות תחת הדיכוי הקומוניסטי, וכפי שנכתב על שנת תרפ"א בלוח היום יום: “מסדר עבודת הכלל בהחזקת היהדות והתורה במדינת רוסיה”.
המאסר והגאולה
המאסר הראשון
מאסרו הראשון של אדמו"ר הריי"צ היה כשהיה צעיר לימים. יום אחד, כשהלך בשוק לבקר את סבתו הרבנית רבקה ראה בדרך בשוק את דמותו של ר’ דוד הקצב, כשמולו קופץ אוראדניק [= שוטר זוטר] ומכה אותו על פניו סטירה הגונה עד שדם רב זב מחוטמו. אדמו"ר הריי"צ קפץ על הגוי, דחף אותו וצעק לעברו בכעס: ‘שיכור, מנוול’.
השוטר התנפל על הרבי הריי"צ במכות נמרצות, גרר אותו בכוח לתחנת המשטרה, שם הוכנס לחדר המעצר.
במאסר ישב שעות ספורות עד שהשוטר שהכניס אותו קודם נכנס לתא והתנצל. עודם מדברים, ולחדר נכנס משרתו של הרז"א, מר מרדכי זילברבורד. הוא מסר פתקה בידו של המפקד, וזה הורה לשחרר אותו מיד.
חמש שעות שהה יוסף יצחק הצעיר במאסרו הראשון.
המאסר השני
המאסר השני היה בשנת תרס”ב, כשהרבי הריי"צ היה בן 22, ועמד בראש הנהלת ישיבת ‘תומכי תמימים'.
ביום רביעי, ז’ באייר תרס"ב, שמע ממר פרלמוטר, יהודי מגזע חסידי וואהלין, ששנה ופרש, שסיפר לרבי הריי"צ כי מר גיטלסון, המורה הראשי בבית הספר של ‘חברת מפיצי ההשכלה’, כועס מאוד על חסידי ליובאוויטש, והרבי בראשם, בשל מלחמתם במשכילים. על כן הכין מכתב הלשנה למשרד החינוך ושר הפלך, בתואנה כי בישיבת ‘תומכי תמימים’ מעודדים את התלמידים להשתמט מעבודת הצבא על ידי זיופים ותחבולות. הכוונה היא לגלגל את האשמה על מנהל הישיבה, בנו של הרבי.
ביום שני י”ב באייר, נכנסו שוטר ושני אנשים אלמונים לבושים אזרחית למשרד הריי"צ. הם החלו בחקירה כללית על אודות סדרי הישיבה, על דאגתה לתלמידים, חוקיות סדרי הכספים בישיבה. מכאן עברו לדבר על השתמטותם של תלמידי הישיבה מגיוס בצבא.
החקירה הסתיימה כעבור שעה קלה, והשלושה הלכו לדרכם.
למחרת, בשעה שמונה בערב, שוב נכנסו למשרד הישיבה - הפעם הם היו שניים: שוטר ואיש הבולשת. שניהם ציוו על הריי”צ להתלוות אליהם לתחנת המשטרה.
הריי”צ, אמר להם כי הוא “אזרח נכבד לדורותיו", ומבקש שלא להטריד אותו בשעה כזאת. ומחר בבוקר בשעה תשע-עשר יתייצב אצלם.
לשאלת הבלש מי ערב שלא יברח בלילה, ענה הריי"צ כי “שניאורסאהן אינו בורח. השניאורסאהנים אינם מוגי לב הבורחים, וגם אין להם שום עילה וסיבה להיות נמלטים”.
למחרת בבוקר התייצב הריי”צ בתחנת המשטרה כפי שהתחייב. הוא הוכנס לחדר צדדי. שלושה אנשים כבר המתינו לו, אחד מהם הבלש ששהה אמש במשרדו.
לאחר שלא ענה לשאלותיהם כמה אנשים פיטר עד כה מעבודת הצבא וכמה שוחד הוא נותן לפקידי המשטרה כדי שאלו יכסו על פשעיך כנגד החוק, הוזעק אחד השוטרים, והוליכו אל חדר הכלא.
לפנות ערב נקרא הריי”צ לבוא אל חדרי הבולשת, שם אמר לו הבכיר שבחבורה כי אמנם טרם הסתיימה החקירה, אולם בבדיקות שנעשו עד כה לא הוכחה אשמתו, ועל כן הוא משוחרר לביתו.
המאסר השלישי
ביום רביעי, ו’ בטבת תרס”ו, הגיע שליח מיוחד למעונו של הריי”צ, ובידו הזמנה להתייצב בשעה עשר אצל ועדת החקירה בבית המשטרה העירונית. על טופס ההזמנה לא נכתב הסיבה מלבד הציון “לרגל עניין נחוץ ואחראי”. לטופס גם נלוותה אזהרה ברורה: “העדר ביאתו של הנקרא, סבוך בעונש מאסר שבוע ימים או בעונש אלף רובל כסף!”
בשעה הנקובה התייצב הריי”צ לפני חברי ועדת החקירה. בראש צוות החוקרים ישב שר המחוז מר קובצקוב. זה הכיר מלפנים את הריי”צ, והושיט לו ידו בברכת שלום לבבית, ואף ערך היכרות בינו לבין קצין הבולשת הראשי.
בועדת החקירה נאמר לו כי הוא נלקח כערבון בעקבות התפרעות של צעירים שהתרחשה ביום שישי שעבר בשוק של ליובאוויטש. הצעירים ברחו והמשטרה עשה כל אשר ביכולתה למצוא אותם ולעמידם לדין. נאמר להריי"צ כי ברור לשלטון כי אין לו ולתלמידי הישיבה שום קשר למעשים, אבל הוא נלקח כעירבון, עד אשר הקהילה היהודית תסגיר את הצעירים המורדים למשפט המלוכה.
לאחר מכן נלקח הריי"צ אל אחד החדרים, תחת שמירה קפדנית.
בשעה חמש בערב, נשמע קול שקשוק המנעול, וכעבור חצי רגע נפתחה הדלת. שוטר הורה לרבי לבוא אחריו אל חדר החקירות.
החוקרים ישבו כמקודם והקריאו להריי"צ את החלטת ועדת החקירה: “לטובת החקירה על אודות מרד הצעירים בממשלה, מצאה ועדת החקירה צורך לאיים ולהפחיד את ראשי קהל היהודים, כדי שאלו יסגירו את הצעירים המורדים, ויוציאום ממקומות מחבואיהם. לחילופין, יוטלו עליהם קנסות עירבון בסך חמש-מאות רובל כסף בעד כל אחד מהצעירים המורדים.
“החלטה שניה: לאסור - למראה עינים - את האדון שניאורסאהן בתור עירבון עבור היהודים המורדים. לפיכך קראנו את האדון שניאורסאהן, וסיפרנו לו את החלטתנו - והוא הסכים עמנו. הננו מודים אפוא לאדון שניאורסאהן על כך שהואיל לסייע לנו בחקירה, וכעת הוא חופשי ללכת לביתו”...
כשסיים הגיש את הגיליון לריי”צ, נתן בידו אחד העטים, טבל בדיו, והורה לו לחתום בשולי המסמך.
הריי"צ הודיע כי איננו חבר בועדת החקירה, ועל כן אין לו זכות לחתום על פרוטוקולים שלהם. ובמה שנוגע אליו - אין זה אמת שהסכים להיאסר.
הריי”צ מספר כי “פקיד הבולשת הביט עלי בעינים דוקרות" ואמר “אם אינך חפץ לחתום, מובן שהרשות היא בידכם; אולם דע לך, שאחרים מתייחסים להצעותינו באופן אחר מהתייחסותכם...”
“קמתי, אמרתי לילה טוב, והלכתי”.
המאסר הרביעי
“המאסר הרביעי בפעטראגראד בחודש טבת תר”ע - בסיבת הלשנתו של היהודי המלומד ק.” - כך כותב אדמו”ר הריי”צ בתמצות על מאסרו זה, ולא מוסיף עוד.
יתכן שלכך התכוון בכותבו “מפני סיבות שונות שאי אפשר לגלותם, רק קטעים אחדים ורושמים כוללים, מה שאין בהם פגיעה בכבוד מי שהוא”.
המאסר החמישי
מעדותו של אדמו”ר הריי”צ: “המאסר החמישי בפעטראגראד בחודש שבט תרע”ו בסיבת השתדלותי בהשגת חומר חוקי ודיני פטורין המשרתים בקודש, מעבודת הצבא”.
במאסר זה היה אדמו”ר הריי”צ כבן 36 שנים, ואף הוא היה מאסר שעות בלבד.
המאסר השישי
בימי הקיץ של שנת תר”פ, באמצע שעמד אדמו"ר הריי"צ כשליח ציבור בשנת האבל, נכנסו לבית הכנסת שלושה שוטרים, ניגשו אל עמוד התפילה והורו לרבי לחלוץ מיד את טליתו ותפיליו ולבוא אחריהם. הריי"צ השיב כי עליו לסיים את התפילה וללמוד משניות שלאחר התפילה, ורק אז ילך עמם.
לאחר שסיים את הקדיש האחרון שלאחר לימוד המשניות, פשט את טליתו ותפיליו, והלך בלוויית שומריו. אלו סגרו עליו מכל עבר: שנים הקיפוהו מימין ומשמאל, והשלישי הלך מאחוריו.
כשהגיע ל”חצר-מוות”, הוכנס אדמו”ר הריי”צ לאולם גדול. כחמישה-עשר אנשים ישבו סביב שולחן רחב ידיים. בראש השולחן ישבו שני הנכבדים שבהם, ואילו אדמו”ר הריי”צ הושב בסוף השולחן, ולצידו שלושת השומרים, מול כל אחד מהיושבים היה מונח אקדח טעון.
היו אלה חברי ‘ועד מבקרי הדתות’ שליד המפלגה שאמרו להריי"צ כי הם עסוקים כעת לבקר את דת ישראל, ולכן הזמנו את הריי"צ לפתור להם כמה שאלות בדת ישראל הקשורות עם הקבלה והחסידות.
הרבי הריי"צ השיב בשפת האידישאית: “כבר הודעתי בשתי הפעמים שהייתי קרוא אצלכם מלפנים, כי לא אזוז מהפרינציפים שלי; ועוד לא נולד האדם או אפילו שד שיזיז אותי מהפרינציפים שלי, אפילו זיז כלשהו.”
לעברו התפרץ אחד היושבים. הוא הניף את האקדח שהיה מונח מולו, וכיוונו מול פניו של הרבי כשהוא אומר כי ‘צעצוע’ זה מסיר פרינציפים והוא מסוגל לפתוח את הפה גם לאילמים.
הרבי השיב כי צעצוע זה עושה רושם רק על מוגי לב שאין להם אלא עולם אחד והרבה אילים. אבל אנחנו, שיש לנו א-ל אחד ושני עולמות, צעצוע זה שאתם מראים לא רק שאינו מבהיל אלא גם לא עושה כל רושם.
לאחר שיחה קצרה, החל דו שיח ארוך בין הרבי לבין חוקריו. אלו הקדימו ושאלוהו האם הוא מאמין בדת ישראל ומקיים מצוות מתוך ידיעה מוחלטת או מצד אמונה והרגל. על כך השיב כי מצד ידיעה מוחלטת.
החוקרים ביקשו לשכנעם באמיתותה של הדת היהודית, ואם אפשר, להביאם לידי מצב מוסרי נעלה כפי שהרבי עצמו נמצא.
הרבי חייך וענה להם כי הוא מוכן למלא את משאלתם, אולם אם אדם פשוט ייפגש ברחוב עם איש המומחה בכוכבים, ויבקשו ללמוד את תורת האסטרונומיה בו במקום, בוודאי ישיב לו ‘בוא עמי אל בית מצפה הכוכבים, ושם אלמדך את הכוכבים ונתיבותיהם כדת וכראוי’. כן הוא גם בנידון דידן - אמר הריי"צ - אם אתם חפצים לבוא לידי ידיעה מוחלטת בדת אלקים ותורתו, בואו אל בית ה’, הניחו תפילין, אכלו כשר, שמרו את השבת; אז, כאשר יזדכך מוחכם ולבבכם, תוכלו להבין ענין מוסרי כדבעי, ואט אט תעלו בשליבות השכל בדרך להכרה שכלית בדת אלקים ובתורתו.
עוד שעה ארוכה נמשכה החקירה כשלאחריה שוחרר הרבי הריי"צ לביתו.
המאסר השביעי
המאסר השביעי היה הקשה מכולם, בעקבות פעילותיו נאלץ הריי"צ לעזוב בתחילת תרפ"ד את רוסטוב לעיר לנינגרד (פטרבורג) על מנת שלא ייאסר על פעילותו. למרות זאת, בחצות ליל רביעי י"ד סיון תרפ"ז הובל הרבי הריי"צ לבית הסוהר "שפעלערנע". נחקר שעות רבות ובסיום החקירה אמר אחד החוקרים: "בתוך 24 שעות תומת בירייה!". בעקבות לחץ בינלאומי ומאמצי ההצלה שריכזו ר' מרדכי דובין (חבר פרלמנט מלטבייה), ד"ר אוסקר קוהן (חבר הבונדסטאג הגרמני) וגב' פישקובה (יו"ר הצלב האדום הרוסי) עונש המוות הומר לגלות של 10 שנים באיי סלובקי. לאחר השתדלות הגב' פישקובה שוב הומר העונש לגלות של 3 שנים בעיר קסטרמה, שהחלה ב-ג' תמוז תרפ"ז.
הגב' פישקובה שוב השתדלה אצל ראשי השלטון הסובייטי וביום שלישי י"ב תמוז תרפ"ז כאשר אדמו"ר הריי"צ הגיע להתייצבותו השבועית, בישר לו הפקיד כי אינו צריך להתייצב עוד היות והגיע פקודה לשחרור מלא אך כיון שזהו יום חג בקסטרמה המשרד לא הנפיק את תעודת השחרור עד ליום המחרת.
אדמו"ר הריי"צ שהה ימים אחדים בלנינגרד ועבר לכפר מלחובקה כיון והיבסקציה והג'.פי.או. איימו שוב לאסור אותו. לאחר מאמצים רבים הרבי קיבל אישור יציאה לריגא (לטביה) ובאסרו חג הסוכות ה'תרפ"ח יצא מרוסיה עם משפחתו.
ביקור בארץ הקודש ובארה"ב
בב' מנחם אב תרפ"ט ביקר בארץ ישראל. בין השאר, ביקר בקהילה היהודית בחברון, בה הייתה קהילה של חסידי חב"ד. הוא אף זכה בזכות מיוחדת להיכנס למערת המכפלה. בט"ז מנחם אב תרפ"ט נסע ברכבת למצרים, משם נסע לביקורו הראשון בארה"ב, ניפגש עם נשיא ארה"ב (הובר) וחזר לריגה בכ"א תמוז תר"צ.
מלחמת העולם השניה
בשנת תרצ"ג העתיק את מקום מגוריו מריגא לוורשה (פולין) ובשנת תרצ"ה עבר בעצת הרופאים לעיר אטוואצק.
בכ"א אלול תרצ"ט עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נסע חזרה לריגא ובדרכו שהה בוורשה עד ב' טבת ת"ש. ביום כ"ד אדר ת"ש טס מריגא לסטוקהולם (שבדיה) ובכ"ה אדר ת"ש נסע ברכבת לעיר גוטבורג, משם הפליג לארה"ב.
אמריקה איננה שונה
בהגיעו לניו-יורק אמר כי יפעל לעשות את אמריקה למקום תורה והכריז על ייסוד ישיבת "תומכי תמימים".
בתחילת חודש מנחם-אב נרכש ברחוב איסטערן פארקווי בניין 770 שישמש מקום מגורים לרבי ובית כנסת. הרבי הריי"צ נכנס לגור ב-770 בי"ט אלול ת"ש וחנוכת הבית הייתה בכ"א אלול ת"ש.
בשמחת תורה תש"ב הכריז על כתיבת ספר תורה לקבלת פני משיח צדקנו. הכתיבה החלה ביום ב' אייר תש"ב. כל ההוצאות היו על חשבונו הפרטי ואת כל הנדבות שנדבו לכתיבת הספר העביר לקופת "המרכז לענייני חינוך".
(כתיבת הספר הסתיימה בערב שבת ט' שבט ה'תש"ל ע"י הרבי מלך המשיח).
במהלך התוועדויות שערך האדמו"ר הריי"צ החסידים נהגו לנגן את ניגון הבינוני שחיבר החסיד ר' אהרון חריטונוב.
קבלת האזרחות
ביום חמישי ט"ז אדר תש"ט הגיע משלחת מטעם ממשלת ארה"ב לביתו של הרבי על מנת להעניק לו אזרחות אמריקאית.
הסתלקותו
אדמו"ר הריי"צ הסתלק בי' שבט תש"י שבת פרשת בא בשעה שמונה בבוקר. מנוחתו כבוד באוהל שבבית הקברות מונטיפיורי ברובע קווינס שבניו יורק.
בשנת תשי"ב הורה הרבי לר' זושא וולימובסקי ע"ה לייסד בארה"ק רשת מוסדות חינוך כמו שייסדו במרוקו ע"ש כ"ק אדמו"ר הריי"צ שנקרא "רשת אהלי יוסף יצחק".
משפחתו
אביו: אדמו"ר הרש"ב
אמו: הרבנית שטערנא שרה
רעיתו: הרבנית נחמה דינה
בנותיו:
- מרת חנה, בעלה הרב שמריהו גוראריה.
- הרבנית חיה מושקא, בעלה אדמו"ר שליט"א.
- הרבנית שיינא, בעלה הרב מנחם מענדל הורנשטיין.
נכדו דובער גור אריה
ראו גם
קישורים חיצוניים
| הקודם: אדמו"ר הרש"ב |
{{{רשימה}}} | הבא: אדמו"ר שליט"א |