זריעה (מקוואות)

בחסידות חב"ד

כידוע הורה אדמו"ר הרש"ב, שכאשר ממלאים את הבור התחתי שבבור על גבי בור, יכסו המים את כל הבור התחתחון, ואף יעלו מעט לעליון. הרבי הסביר את העניין {הערה| באג"ק ח"ג עמ' רעג}} "א) מה שכתבתי לו הטעם לפענ"ד בהוראת כ"ק אדנ"ע שהמים דמקוה התחתונה יכסו רצפת מקוה העליונה טרם יזרמו לשם מים שאובים - נמוקי פשוט - כי אז תהי' נתינת מים שאובים במקוה כשרה, מה שאין כן כשיכנסו מקודם מים שאובים יוכשרו רק ע"י השקה, וק"ל.".

כמו כן, באגרת אחרת מוסבר "לס"ד. שיעלו על הרצפה. אולי אפ"ל הטעם, כדי שלא יתקבצו ג' לוגים מים הבאים ממפעל העירוני במקום נמוך שבמקוה העליונה טרם שישיקו המים.

ההסבר לכך הוא בדין ההמשכה, דין שלפי דיעות רבות יש לו קשר לדין הזריעה במקווה:

בברייתא, המובא בתלמוד מסכת תמורה מובא:

רבי אליעזר בן יעקב אומר, מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים, ממלא בכתף תשעה עשרה ופותקן למקוה, והן טהורין. שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה

— תמורה (יב ע"א), מתוך התוספתא מקוואות ד, ב

.

פירוש המילים "פותקן" כמובא ברש"י, הוא שהמים לא יפלו לבור הגשמים מיד, אלא יפלו על הקרקע הסמוכה למקווה, ורק משם יפלו לתוך המקווה, שזו היא סוג של המשכה. ממשנה זו, מוכח כי התנאים לבצע המשכה, מקילים יותר: אם המים מתערבים ברוב מי גשמים, אפילו בתוך המקווה, די בכך.

באחת מהמשניות שבמסכת מקואות מובא:

מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר, ובעוקה, ועל מעלות המערה, אם רוב מן הכשר, כשר; ואם רוב מן הפסול, פסול; מחצה על מחצה, פסול. אימתי, בזמן שמתערבים עד שלא יגיעו למקווה. היו מקלחין בתוך המים, אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים, עד שלא ירדו לתוכו שלושת לוגין מים שאובין, כשר. ואם לאו, פסול

— תבנית:משנה.

.

מדברי המשנה משמע, לכאורה, כי כדי להכשיר מים שאובים לעשות מהם מקווה לטבילה, יש צורך בשלושה תנאים: 1. המים השאובים יתערבו ברוב מי גשמים. 2. על הקרקע. 3. לפני כניסתם למקווה.

נחלקו הראשונים בביאור העניין: לפי שיטת הרמב"ם, די בכך שהמים השאובים נמשכים על הקרקע, ובהמשכתם על הקרקע מתבטלת פסול ה"מים השאובים". הוא מסביר את המשנה העוסקת בעירוב המים השאובים עם המים הכשרים, לרבותא, ולומר שגם כאשר המים הכשרים התערבו עם המים הכשרים לפנ יכניסתם למקווה, קיים תנאי בל יעבור, שרוב המים יהיו מים כשרים.

לעומת זאת הר"ש סבור שמדובר במחלוקת: לפי המשנה, קיים צורך שהמים יתערבו עם מים אחרים כשרים לפני כניסתם למקווה על הקרקע. מדובר למעשה בשילוב של שני דברים: גם שהמים השאובים לא נכנסו למקווה בפני עצמם (אלא בתערובת) ולא היה עליהם שם פסול בכניסתם למקווה, וגם שיעברו דרך "המשכה", דבר שיקהה ויבטל מהם את פסול השאיבה. לעומת זאת, רבי אליעזר בן יעקב חלוק על כך, והוא סבור שדי בהמשכה רגילה, גם בלי שיתערבו המים חוץ למקווה.

לפי שיטת אדמו"ר הרש"ב, כאשר מי הגשמים עולים על הבור העליון, והמים השאובים נשפכים עליהם, נמצא שהמים השאובים מעולם לא היו קיימים במקווה בפני עצמם, ובנוסף הם באים בהמשכה למקווה