רישא דלא אתיידע

רישא דלא אתיידע (ר"ת: רדל"א) הוא בחינה גבוהה ביותר באלוקות, שאינה באה כלל לידי גילוי, ורק לעתיד לבוא תתגלה. מבואר כי "רישא דלא אתיידע" הוא פנימיות פרצוף עתיק יומין, שאינו אפילו בבחינת שורש לנאצלים.

מקור בקבלה

ביטוי זה לקוח מהאדרא זוטא:

רישא דכל רישא. רישא דלאו רישא, ולא ידע, ולא אתידע, מה דהוי ברישא דא, דלא אתדבק (לא) בחכמתא, ולא בסוכלתנו. ועל האי אקרי, (במדבר כד) ברח לך אל מקומך. (יחזקאל א) והחיות רצוא ושוב. ובגין כך עתיקא קדישא אקרי אין. דביה תלייא אין.

המשמעות של "רישא דלא אתיידע מה דהוי ברישא דא" היא, שבדרגא זו לא ניתן לתפוס כלל בהשגה, וגם הכלי של דרגא זו, אינו יכול כלל לתפוס באור שלו. בשל כך, נקראת הדרגא הזו "אין", כיוון שממנה מגיעה דרגת האין, אותי לא יכול היש להשיג (ורדל"א עצמו, נחשב כאין לגבי כל הדרגות שתחתיו).

ענינו

פרצוף עתיק יומין שהוא פנימיות של כתר עליון, נחלק לבחינה פנימית ובחינה חיצונית. וחיצוניות עתיק יומין שהוא שבע תחתונות שבו נתלבש בפרצוף אריך אנפין. אריך אנפין הוא בחינה הראשונה שבנאצלים, ולכן מובן ששבע התחתונות של עתיק יומין הם בבחינת שורש לנאצלים. אבל שלוש רישין של עתיק יומין אינם אפילו בבחינת שורש לנאצלים, שאינם באים לידי גילוי כלל בעולמות.

ערך מורחב – צחצחות, ראש

מעלתו

בעניין מעלת "רישא דלא אתיידע" מובן כי הוא בבחינת פנימיות של עתיק יומין, שאינו בכלל שורש כלל לספירות הגלויות בעולם האצילות. ולענין מעלתו מבואר כי בבחינת עתיק יומין לא שייך השגת המהות, להיותו בבחינת סובב ומקיף על העולמות, ואינו נתפס בהם בפנימיות. אבל, אף כי אין שייכת בו השגת המהות, שייכת בו השגת המציאות. שהוא כמשל של כח המשכיל שבאדם, שאף שאין הוא מושג, הרי להיות הוא ממשיך השכלות חדשות, מובן מציאותו. וכענין זה הוא השגת עתיק יומין בהשגת המציאות שלהיות ספירת החכמה נתפסת בגן עדן בבחינת גילוי, הרי כיוון שנמשכת מספירת הכתר, גם ספירת הכתר מושגת בהשגת המציאות. אבל בדרגת "רישא דלא אתיידע" לא שייך השגה כלל, ואפילו בהשגת המציאות, שלכן נקרא "דלא אתיידע" שאינו מושג כלל בבחינת דעת אלא באמונה בלבד, שאינו אפילו בבחינת מקור להשגות.

לעתיד לבוא

מבואר כי דרגת "רישא דלא אתיידע" אינה אפילו שורש להשגות של הנבראים, שהוא בבחינת המקיף הכללי, שאינו אפילו מקור להשגה. וכל זה הוא כעת, אבל בעליית העולמות לעתיד לבוא, יתעלו העולמות באופן כזה ש"רישא דלא אתיידע" יהיה בבחינת מקיף וסובב לעולמות ויהיה מקור לבחינת השגה.