עיוור
עיוור הוא אדם שחוש הראיה שלו פגום, וכתוצאה מכך אינו רואה. ישנם הרבה סוגים וסיבות לעיוורון, הבעיה יכולה להיות בעין בעצבים או במח.
כינויים לעיוורעריכה
העיוור בלשון חז"ל נקרא סומא או סגי נהור.
הרבי שואל למה קוראים לעיוור "סגי נהור" שפירושו: ריבוי האור ולכאורה זהו לועג לרש שלעיוור אין ריבוי אור וראיה? ומבאר, שלעיוור באמת יש אור וראיה חזקה ביותר, אז למה אינו רואה? כי מרוב שהאור חזק כלי העין לא מצליחים להכיל אור זה ולכן אינו מצליח לראות.
ודוקא מתוך הירידה של אי הראיה (הזמנית), נעשה אחר כך עליה וראיה חזקה פי כמה[1], כיתרון האור מן החושך[2], שדוקא מתוך שיש חושך והעלם נעשה הגילוי של האור נעלה וחזק יותר.
עורים בתורהעריכה
בתורה מוזכרים עורים וסיפורים רבים שנקשרו לעיוורון:
- יצחק אבינו כהו עיניו הייינו שראייתו נחלשה במאד מזיקנה, וכך יעקב הצליח לקחת את הברכות במקום עשיו.
- יעקב אבינו התעוור אף הוא מזיקנה.
- כשפרעה רצה להרוג את משה על שהרג את המצרי, ה' עיוור את כל הנוכחים וכך משה יכל לברוח.
- בלעם הרשע היה עיוור בעין אחת.
- שמשון הגיבור נתעוור על ידי הפלישתים.
- עלי הכהן התעוור מזקנה.
- בבא בן בוטא סומא על ידי הורדוס.
- רב יוסף היה עיוור ובכל זאת היה בקי בכל התורה עד שכונה "סיני"[3].
- רב ששת היה עיוור, ובכל זאת היה בקי בתלמודו עד שחזר על כל תלמודו בשלושים יום.
הלכות עיוורעריכה
חיוב כללי במצוותעריכה
לדעת רבי יהודה עיוור פטור ממצוות אך חכמים סוברים שעיוור כן חייב במצוות (וההלכה כמותם)[4].
ברכת פוקח עווריםעריכה
עיוור אינו מברך ברכת פוקח עוורים מאחר וזה דבר שחסר אצלו.[5]
ציציתעריכה
סומא חייב במצוות ציצית[6] ולמרות שכתוב "וראיתם אותו" זה בא למעט כסות לילה.
עליה לתורהעריכה
לדעת שולחן ערוך המחבר אין להעלות עיוור לתורה, אך לדעת הרמ"א מותר[7].
נרות שבתעריכה
עדיף שבעלה של העיוורת ידליק. אם הייתה רואה בעבר והורגלה להדליק יכולה להמשיך אך תשתדל להדליק ראשונה[8]
העוורים בגאולהעריכה
בגאולה כל העוורים יתרפאו כנאמר[9] "אז תפקחנה עיני עוורים". ויתירה מזה יהיו הראשונים להתרפאות[10].
כתב בריילעריכה
כתב ברייל הוא כתב מיוחד לעוורים הנכתב על ידי הבלטת האותיות, ונקרא על ידי המישוש.
בשנת תנש"א הודפס ספר התניא בכתב ברייל והרבי הסביר[11] שכעת משיח מוכרח לבוא, כי כבר קוים "לכשיפוצו מעינותיך חוצה" עד שאפילו העוורים יכולים ללמוד את תורת החסידות.
לפני כמה שנים, הודפס ספר הדבר מלכות בכתב ברייל. ביוזמתם של שניאור אוריאן, ויוסף בן דוד (שהוא בעצמו סגי נהור).