מתנות לאביונים
מתנות לאביונים הינה אחת ממצוות חג הפורים, המוזכרת במגילת אסתר[1]: "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים". חיוב המצווה הוא לתת לפחות לשני עניים מתנות ממון, בסכום שיוכלו לקנות בהם את סעודת החג מינימלית לכל אחד מהם.
הרמב"ם[2] כותב שבמצוה זו יש להרבות יותר מבמשלוח מנות ובסעודה.
ביאור הלשון מתנות לאביוניםעריכה
הלשון "ומתנות לאביונים" השונה מהלשון "צדקה לעניים"[5]. "צדקה" הוא ענין שמצד עצמו אינו חייב ליתן, אלא הנתינה היא רק בשביל הזולת; מה שאין כן "מתנה" הוא ענין שנוגע לעצמו, כמרז"ל[6] "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא"[7].
שם המצווה היא "מתנות לאביונים", מכיוון שגם כאשר עושים טובה ל"אביון", שאין לו מאומה - אין זה ענין של "צדקה", אלא ענין של "מתנה", שעניינה - שצריך להיות נחת רוח להנותן מזה גופא שהאביון מקבל ממנו את המתנה, - על דבר שמצינו בדיני קדושין, שאף שבדרך כלל צריך להיות "נתן הוא" דוקא, בכל זאת, ב"אדם חשוב" מקודשת גם באומרת "הילך מנה ואקדש אני לך", "דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומקניא לי' נפשה"[8] –מכיון שעשיית טובה להזולת, אפילו לילדים קטנים - נוגעת גם לעצמו.
חשבון זה שייך באמת גם בכל השנה, אלא שבפורים בפרט, שבו צריכים להיות במדריגת "עד דלא ידע"[9], ולא לעשות חשבונות כו', נרגש יותר מעלת הזולת, וה"נייחא לנפשי'" שנעשה על ידי הנתינה לזולת, ולכן דוקא בפורים נאמר הלשון "מתנות לאביונים".
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- מכון הלכה חב"ד: שיעור וידאו בהלכות מתנות לאביונים
- שו"ת מתנות לאביונים, תרשים הלכתי בגליון שונה הלכות 636 תרומה תשפ"ג עמוד 15