משתמש:יוסי מ./ל"ט מלאכות שבת

{{העברה לאישי|חצי ערך עדין לא מוכן וחסר קשר חב"די}

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

ל"ט מלאכות שבת הם שלושים ותשע פעולות האסורות בשבת. מלאכות אלו נקראים בשפה ההלכתית אב מלאכה, למלאכות אלו ישנם תולדות - איסורים המסתעפים מאיסור האב ודומים אליו בפעולה ומטרתה, האסורות אף הן באותה חומרה.

מקור המלאכותעריכה

השביתה ממלאכה בשבת, היא מצות עשה מן התורה. כמו שכתוב^[1]: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת".בנוסף לכך, העושה מלאכה בשבת עובר על מצוות לא תעשה. כנאמר^[2]: "...לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה".

בנוסף על המצווה הכללית לשבות מכל מלאכה, כתבה התורה במפורש ארבע מלאכות: חורש, קוצר, מבעיר ומוציא מרשות לרשות. חורש וקוצר^[3]: "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת". מבעיר^[4]: "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:" מוציא מרשות לרשות^[5]: "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".

את שאר המלאכות לומדים מהכתוב בתורה^[6] בתחילת פרשת ויקהל:

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.

.

לאחר שני פסוקים אלו, מתחילה התורה לצוות על עבודת המשכן. על כך דרשו חז"ל^[7] שהמלאכות האסורות בשבת, הם המלאכות אותם עשו לצורך בנית המשכן, ושבשבת לא עשו אותם. כפי שאומר הפסוק^[8]: "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה'" - למרות שמצות עשה לבנות את המשכן, צריך להיות "את שבתותי תשמרו" - שמצות בנית המשכן לא תדחה את מלאכות השבת.

המלאכותעריכה

הלכה למשה מסיני שמלאכות שבת הם במספר 39^[9], והן^[10]:

זורעעריכה

ערך מורחב – מלאכת זורע

מלאכת זורע היא הנחת זרע הראוי לזריעה באדמה, שיכול לצמוח ממנו מצצמח חדש. מלאכה זו היתה בבנית המשכן, שהיו זורעים צמחי צבע באדמה, לצורך צביעת היריעות.

חורשעריכה

ערך מורחב – מלאכת חורש

מלאכת חורש היא המלאכה הנעשית בהכנת השדה לקראת הזריעה. מלאכה זו היתה במשכן, שהיו חורשים את האדמה לצורך זריעת צמחי צבע לצביעת היריעות.

בכלל איסור זה, שאסור לאדם לעשות צרכיו בשבת בשדה, שמא יטול אבן מהשדה לקנח בו ואחר כך ישליכנו למקום הגומא ויעבור משום חורש שהיא עבודת הקרקע והטבתה^[11].