מלאכת צובע

מלאכת צובע היא אחת מל"ט מלאכות שבת, שכן במשכן היו צובעים את חוטי הצמר בצבעים תכלת, ארגמן ותולעת שני (אדום).

צובע

בהלכה

אין צביעה באוכלין, ולכן מותר לתת כרכום באוכל למרות שהאוכל נצבע.

נחלקו הפוסקים אם מותר ליגוע בידים צבועות - אפילו מפירות כגון תותים - בבגדים שאינם באותם צבע של האוכל, מכיון שהדבר הוא דרך לכלוך, או שמא אסור משום איסור צובע, הכרעת אדמו"ר הזקן היא כי יש להחמיר בדבר, וכל שכן בבגד שבאותו צבע של המאכל (כגון צבע תותים על בגד אדום).

בקונטרס אחרון מביא אדמו"ר הזקן את דעת המגן אברהם שדבר שאין דרך כלל לצובעו (כגון ממחטות) אין בהם איסור צביעה אפילו לכתחילה.

שוחט משום צובע

בגמרא מובא שני דיעות "שוחט משום מאי מחייב?" דעה אחת (של רב) מחייבת משום "נטילת נשמה", ודעה נוספת (של שמואל) מחייבתו גם משום צובע.

בחסידות

בספרו של בעל התולדות יעקב יוסף מובא: "שמעתי ממורי פירוש הש"ס (שבת דע"ה ע"א) שוחט משום מה מיחייב משום צובע, וחד אמר משום נטילת נשמה, ופריך משום צובע וכו' אלא אף משום נטילת נשמה, כי היצר הרע נידון לעתיד (סוכה דנ"ב ע"א), וקשה הא לכך נברא, וצריך לומר שבשביל זה נענש שעושה עצמו ליצר טוב וכו' ובזה יובן השוחט דעלמא חייב, וקשה הא לכך נברא, ומשני משום צובע שהוא צובע עצמו בדמות יצר טוב ועל ידי זה נוטל נשמה ופריך וכו', ומשני אף נטילת נשמה ודפח"ח.

כלומר שדברים אלו על היצר הרע השוחט נשמות ומטמאם משום מאי מחייב? למה יקבל עונש לעתיד לבא? והלא נצטווה על כך? והתירוץ הוא משום צובע, שאומר על מצוה שהיא עבירה ועל עבירה שהיא מצוה, ועל כך לא נצטווה.