זמן: הבדלים בין גרסאות בדף

נוספו 5,331 בתים ,  14 ביוני 2023
שורה 45: שורה 45:
בבי"ע יש זמן ומקום במובנו הרוחני, עד שב[[עשיה]] יש רק זמן ומקום גשמיים ואין זמן ומקום רוחני כלל{{הערה|[[בשעה שהקדימו תער"ב]] ד"ה צו את אהרן [[תרע"ה]] (עמוד תתקכ ואילך) וד"ה כימי צאתך [[תשט"ז]].}}.
בבי"ע יש זמן ומקום במובנו הרוחני, עד שב[[עשיה]] יש רק זמן ומקום גשמיים ואין זמן ומקום רוחני כלל{{הערה|[[בשעה שהקדימו תער"ב]] ד"ה צו את אהרן [[תרע"ה]] (עמוד תתקכ ואילך) וד"ה כימי צאתך [[תשט"ז]].}}.
{{להשלים|פיסקא=כן}}
{{להשלים|פיסקא=כן}}
==ציור הזמן==
הראגעטשאווער.<ref>ראה מפע"צ פ"ג.</ref> מביא חקירה במהות הזמן: האם זמן עשוי מנקודות או שהוא שטחי. 
=====הבנת הדברים=====
כשאדם חוקר להבין את מהות הזמן, יתקל בבעיה. מצד אחד, בשביל למדוד זמן מוכרחים לומר שישנה מידת זמן קטנה ביותר שהיא נקודה שבצירוף ריבוי נקודות ייבצר זמן ארוך יותר. מצד שני, המידה הכי קטנה בזמן מוכרחת גם היא להיות מורכבת משני נקודות זמניות בשביל שתוכל ליצור אפילו רגע קטן של זמן. זאת היות שמהות הזמן מורכבת מהאפשרות של קדימה ואיחור. נמצא שרגע הכי קטן, בשביל שייקרא רגע מוכרחת גם היא להיות עשויה מאפשרות לעבור מהעבר לעתיד. א"כ הזמן עצמו הינו תנועה מנקודה לנקודה ולא שהנקודה עצמה היא הרגע. ולפי"ז, זמן אינה חיבור רגעים קטנים אלא מעבר מנקודת זמן אחת לשניה והזמן עצמה היא שטחית, ז"א עצם המעבר ולא הרגע עצמו.
 
ומחקירה זו נוצרים שני אפשריות. או שזמן היא נקודות או שהיא שטחית  (לפעמים נקרא "עצם המתפשט"). לפי התפיסה שזמן עשוי מנקודות, אין לומר שזמן היא גוף המעבר, כי אזי לא יתאפשר לחוות את הזמן באופן נתפס ומוגבל. רק כאשר יש רגע שניתן לחוות, ייתכן התאספות של ריבוי חוויות היוצרות חויית זמן ארוכה יותר. לפי התפיסה שזמן היא שטח, אין לומר שזמן היא נקודות כי עצם הזמן היא מעבר מעבר לעתיד (הבנת ההבדל בין השיטות נראה דומה להבדל שבין [[אורות פשוטים]] ל[[אורות מצויירים]]).
===בחסידות===
הרבי מביא<ref>ראה י"ט כסלו תשי"ג (המניחים לא זכרו בבירור מה נאמר שם כמצויין בהנחות). התוועדות יום שמח"ת תשח"י (שיח"ק סי"א). י"ג תמות תשי"ט. בתשי"ג מבאר הרבי שיש ב' אופנים בזמן, והם: א) שטח, ב) נקודות. אם זמן הוא שטח אזי החיוב דק"ש הוא א' הנמשך ואין צריך להקדים ק"ש. אם הוא נקודות אזי כל רגע חל עליו חיוב חדש ויש חיוב להקדים.
עד"ז ממש בתשי"ט אלא, שבתשי"ג הל' תשלומין הוא בנוגע לשטח, ובתשי"ט בנוגע לנקודות.
בתשח"י מבאר: אם זמן הוא עצם המתפשט אזי הוקצה ליומו, אם זמן הוא נקודות מצטרפות אזי הוק' למצוותו, ואין להקשות מהל' בתשי"ג (שהחיוב על כל רגע), כי שם הכוונה הוא שהיות דכל רגע מתחדש חיוב, ע"כ אין להתעכב ולדחות ק"ש
.</ref> חקירה זו בכמה מקומות. מלה"ק משמע שזמן היא שטחית.
הצ"צ<ref>מצוות האמנת אלוקות בסהמ"צ שלו.</ref> מביא משמעות שזמן עשוי מנקודות <ref>אבל הצ"צ מביא זמן כחלקים כדי להוכיח שזמן הוא נברא ומוגבל ויש לו תחילה - שזה גופא שאפשר לנו למנותו מוכיח על הגבלתו, ומוכחא מילתא שנברא הוא. אך בפשטות י"ל שכן הוא רק בהבנת השכל הנברא המוגבל בעצמו וע"כ הרהו מבין דברים שבעולמו באופן מוגבל. אך אליבא דאמת ענין הזמן הו"ע חיוני ורוחני ובלתי מוגבל והוא בא מהתהוות תמידית (ראה עטרת ראש פ"ב דענין שנה הו"ע הזמן והוא החיות האלוקי המחי' את החיצוניות - בחי' עולם. וראה שבועות רס"ה שהחיות הוא בבחי' רצו"ש. וראה סוף מצות האמנת אלוקות שהרצו"ש הו"ע הזמן.) ואף שמל' ענינו הוא לחלק ולהגביל הנה התחלקות זו י"ל בפשטות באה באופן דהמשכיות ולא כצירוף חלקים רק שבהבנת האדם התחלקות זו מושגת כחלקים רבים (ובאמת שבהרגשת האדם נרגש הזמן כהמשכיות ולא כצירוף חלקים).
ובאמת זה מובן גם בשכל (מה שאומרים שהזמן הו"ע המשכיות). דהרי מה שאמרנו שזמן ע"פ שכל הו"ע צירוף חלקים ונקודות, הנה זה ודאי שהחיבור דשני הנקודות הו"ע חיוני ובלתי גבולי, ומאחר שהשכל מבין שצריך להיות חיות - וזהו"ע ההמשך והתזוזה שמרגע א' להב' - שעפ"ז מובן שכל ענין הזמן אינו טבעי וגשמי, א"כ גם השכל יסכים לומר שאכן הזמן הוא המשך א' ארוך, אלא שבהבנת האדם וחשבונותיו הגבוליות עולה הזמן כמוגבל. </ref>מוגבלות.


==בעבודת השם==
==בעבודת השם==
68

עריכות