3,771
עריכות
←הפולמוס
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
חייל של המלך (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
בימים שלאחר [[ג' תמוז]], היו כמה אסיפות טלפוניות של חברי אגודת חסידי חב"ד. באותן אסיפות הוחלט ברורות כי בצוואתו הקדושה של הרבי מוטל הניהול של ליובאוויטש ומוסדותיה על אגודת חסידי חב"ד אולם הצוואה עצמה לא הוראתה לאיש. | בימים שלאחר [[ג' תמוז]], היו כמה אסיפות טלפוניות של חברי אגודת חסידי חב"ד. באותן אסיפות הוחלט ברורות כי בצוואתו הקדושה של הרבי מוטל הניהול של ליובאוויטש ומוסדותיה על אגודת חסידי חב"ד אולם הצוואה עצמה לא הוראתה לאיש. | ||
הרב [[זלמן גוראריה]] שביקש לראות את הצוואה, נתקל בסירוב. בסופו של דבר, המציא לידיו אחד מחברי אגו"ח עותק של הצוואה, ואז התגלה לנגד לו כי [[הרבי]] מינה אותו כאחד מההנהלה הראשית של [[אגודת חסידי חב"ד העולמית]]. | |||
באותה אסיפה טלפונית נוספת שהתקיימה בין חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד בערבו של יום חמישי, בשבוע שלאחר ג' תמוז, הוחלט כי למחרת, ביום שישי, בשעה אחת בצהריים, יתקיים שידור מיוחד באמצעות חדר השידורים שבמהלכו עתיד היה הרב [[ניסן מינדל]] למסור את כל פרשת הדברים של הצוואה ולהקריא את הצוואה, כיחיד מבין השלושה שהיה שותף לדברים ונותר בחיים. סיכום זה היה מוצא של פשרה בוויכוח שהתגלע אודות הצוואה, למרות הסיכום המפורש שהיה מוסכם על כולם, טורפד השידור המתוכנן. | באותה אסיפה טלפונית נוספת שהתקיימה בין חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד בערבו של יום חמישי, בשבוע שלאחר ג' תמוז, הוחלט כי למחרת, ביום שישי, בשעה אחת בצהריים, יתקיים שידור מיוחד באמצעות חדר השידורים שבמהלכו עתיד היה הרב [[ניסן מינדל]] למסור את כל פרשת הדברים של הצוואה ולהקריא את הצוואה, כיחיד מבין השלושה שהיה שותף לדברים ונותר בחיים. סיכום זה היה מוצא של פשרה בוויכוח שהתגלע אודות הצוואה, למרות הסיכום המפורש שהיה מוסכם על כולם, טורפד השידור המתוכנן. | ||
כשהרב [[זלמן גוראריה]] נוכח לראות כי משתררת מגמה של התעלמות מהצוואה, נקט יוזמה אישית ופרסם את הצוואה במתכונתה המלאה בעמודו הראשון של ה'[[אלגעמיינער זשורנאל]]'. בעקבות זאת, החל להינקט קו חדש של הכחשת הצוואה וקביעה לפיה לא הייתה אלא טיוטה ולא משנה אחרונה. תנועה זו הייתה מפנה דרמטי לעומת המוסכמה שהייתה על דעת כולם עד אז כי, בין אם הייתה חתומה ובין אם לאו, היה בצוואה זו גילוי רצונו הקדוש של הרבי. | |||
הרב גוראריה יצר קשר עם מזכירו של הרבי, הרב [[ניסן מינדל]], שהיה שותף סוד בכתיבת הצוואה והוא אמר בזו הלשון: "אם אתה שואל לדעתי, הנני בטוח במאת האחוזים שזו צוואת הרבי, ואין לי בכך כל ספק, למרות שלא ברור לי אם היא חתומה אם לאו". הרב מינדל אמר דברים ברורים אלו גם בפני ה[[רבנים]] שדנו בנושא, והרב גוראריה החל לפעול בנושא למען קיום הצוואה כלשונה. | |||
רבני חב"ד ברחבי תבל מינו ועד של ארבעה רבנים לדרוש ולחקור בנושא, שהם הרב [[יצחק הכהן הענדל]], הרב [[יהודה קלמן מארלאו]], הרב [[דוד שוחט]] והרב [[יצחק מאיר הרץ]]. לאחר חקירה ודרישה, שכללה גביית עדויות ובחינה מדוקדקת של העובדות, פירסמו הרבנים גילוי דעת, לפיו הצוואה היא רצונו של הרבי. בין היתר התבססה ההחלטה על עדות של ראש ישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] הרב [[שניאור זלמן לבקובסקי]] ששמע מהרב פיקרסקי ששימש כעד חתום בצוואה כי הרבי אכן חתם על הצוואה (אלא שלידינו לא הגיע העותק הזה), וקבעו כי הצוואה היא רצונו של הרבי. בפועל, אנשי "אגו"ח" ו"המל"ח" טענו שאף שהצוואה הוגהה על ידי הרבי, מכיוון שהיא לא חתומה אין לה כל תוקף ולכן הם לא יממשו את צוואת הרבי. לטענה זו הצטרפו רוב [[ועד רבני ליובאוויטש]]. | רבני חב"ד ברחבי תבל מינו ועד של ארבעה רבנים לדרוש ולחקור בנושא, שהם הרב [[יצחק הכהן הענדל]], הרב [[יהודה קלמן מארלאו]], הרב [[דוד שוחט]] והרב [[יצחק מאיר הרץ]]. לאחר חקירה ודרישה, שכללה גביית עדויות ובחינה מדוקדקת של העובדות, פירסמו הרבנים גילוי דעת, לפיו הצוואה היא רצונו של הרבי. בין היתר התבססה ההחלטה על עדות של ראש ישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] הרב [[שניאור זלמן לבקובסקי]] ששמע מהרב פיקרסקי ששימש כעד חתום בצוואה כי הרבי אכן חתם על הצוואה (אלא שלידינו לא הגיע העותק הזה), וקבעו כי הצוואה היא רצונו של הרבי. בפועל, אנשי "אגו"ח" ו"המל"ח" טענו שאף שהצוואה הוגהה על ידי הרבי, מכיוון שהיא לא חתומה אין לה כל תוקף ולכן הם לא יממשו את צוואת הרבי. לטענה זו הצטרפו רוב [[ועד רבני ליובאוויטש]]. | ||