רבקה שניאורסון (אשת אדמו"ר המהר"ש): הבדלים בין גרסאות בדף

[[קובץ:אהל הרבנית רבקה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אהל הרבנית רבקה]]'''הרבנית רבקה''' אשת [[אדמו"ר המהר"ש]] (בזיווג שני), הייתה אחת הדמויות המשפיעות ב[[חסידות חב"ד]].

נולדה לאבי' הרב [[אהרון אלכסנדרוב|אהרון אלכסנדרוב משקלוב]] ולאמה הרבנית [[חיה שרה אלכסנדרוב זסלבסקי]], בתו של [[אדמו"ר האמצעי]], בשנת [[תקצ"ג]]{{הערה|[[לוח היום יום]], [[הקריאה והקדושה]], [[ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש (אדמו"ר שליט"א)]]. וראה בדברי ימי הרבנית רבקה עמ' כ"ד שמרת גיטל אחותה נולדה בשנת תקצ"ג.}} או ב[[י' בחשוון]] [[תקצ"ה]]{{הערה|רשימת [[דברי ימי הרבנית רבקה]], וראה שם עמ' ד' הערה 9. וכן בעיתון '[[האח]]' שנה רביעית, לאחר פטירתה, (גיליון 18-19) כתוב שרק 3 חודשים לפני, בתאריך י' חשוון, חגגה 79. וגם לאחר מכן, כתבו תולדות ימי חייה, שנולדה בי' מרחשוון [[תקצ"ה]].}} ב[[עיירה]] [[ליובאוויטש]].

בכ"ד [[אייר]] [[תקצ"ז]] נפטר אבי' ר' [[אהרן אלכסנדרוב]].

בצעירותה סיפרה לה אימה סיפורים רבים על [[רבותינו נשיאנו]], ואף הביאה לה ספר הכתוב בכתב ידו של אבי' הכולל סיפורים ששמע{{הערה|לסיפורים אלו הייתה השפעה רבה על מהלך חיי' לאחר מכן (ראה [[ספר השיחות - אדמו"ר הריי"צ]], קיץ [[ש"ת]] עמ' 170 ואילך)}}.

בשנת [[תר"ה]] חלתה אימה מאד, ואירוע זה - שנמשך כשנה - השפיע על האחיות מאד, עד שנהיו מדוכאות מאד.

 

בי' [[אדר]] [[תר"ו]] נפטרה אימה. בחצי השנה הבאה התגלגלו בבית קרובים ובחודש [[מנחם אב]] [[תר"ו]] סבתה, [[הרבנית שיינא]] אספה אותה ואת אחותה [[צביה גיטל למפרט]] וגידלה אותם בביתה.

 

אחותה צבי' גיטל השגיחה עלי' מאד, הן בגשמיות והן ברוחניות, הרבנית סיפרה כי פעמים גרמה לה אחותה לבכות, עם זאת, השגחת אחותה עלי' השפיעו עלי' לאורך כל ימי'.

ב[[ח' בסיוון]] [[תר"ח]] נשא [[אדמו"ר המהר"ש]] את רעייתו [[הרבנית סטערנא]], בת רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)]].

 

אמנם, לא ארכו הימים ונפטרה הכלה.

 

מיד עם פטירתה שלחה [[הרבנית שיינא]] שליח לחתנה, [[אדמו"ר הצמח צדק]], לבקשו להשתדך עם אחת מב' נכדותי' היתומות הגדלות בביתה. הרבנית רבקה הייתה אז בת 15 או 13 שנה.

 

אמנם, עמדו אז על הפרק הצעות אחרות, וכך התעכבו העניינים.

במהלך הדיונים נזכר [[אדמו"ר המהר"ש]] כי בהיותו בן שלוש אמר כי יקח את הילדה רבקה (היינו רבנית רבקה) לאשה, והנוכחים שחקו עליו, אמנם כעת נזכר במעשה זה וחשב כי לא בחינם היה העניין, אמנם ירא לקחתה מפני כבוד אחותה בכורתה.

 

 

כאשר נודע ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] על החלטת בית הדין נהנה מאד, כי אף הוא תמך בהצעה, והחל מספר בשבח אביהם ר' אהרן.

כעבור מספר חודשים כינס שוב את בית הדין, והוחלט כי עקב המעשה שאירע בקטנותם, ינשאו [[אדמו"ר המהר"ש]] והרבנית זל"ז, ולא יחושו לעניין הבכורה.

בחודש [[ניסן]] [[תר"י]]-([[תר"ט|ט]]) הגיע ר' אברהם הכהן לבית הרבנית שיינא, סיפר לה כי בית הדין פסק לקחת את אחת מנכדותי', ואמר לה כי [[אדמו"ר הצמח צדק]] קורא לנכדתה צבי' גיטל לבוא אליו.

צבי' גיטל הגיע אליו, והוא דיבר איתה ושאלה אם היא מוחלת, ואמר לה כי הוא ידאג לה כאב לביתו, והיא אמרה כי היא מוחלת מחילה גמורה, ובאותו בערב התקיימו התנאים בין הרבנית רבקה למהר"ש ברוב עם ובפאר גדול.

יחד עמה ניהלה את ה'חצר' בתה, [[הרבנית חיה מושקא (אשת אדמו"ר הצמח צדק)]], עם פטירת הרבנית ב[[ח' טבת תרכ"א]], הסתגר [[אדמו"ר הצמח צדק]] בחדרו הק', ובניו הק' היו עסוקים ב[[רוחניות]], הפקיד אדמו"ר הצמח צדק את כלתו הצעירה, הרבנית רבקה, על ניהול החצר{{הערה|[[ספר השיחות - אדמו"ר הריי"צ]], [[תרפ"ט]], עמ' 26}}.

סיפורים מצדקותי' וחסדי' סיפר [[הרבי מלך המשיח]] בכמה הזדמנויות{{הערה|[[שיחה|שיחות]], [[פורים]] [[תשט"ו]], [[י"ג תשרי]] [[תשד"מ]], ועוד.}}.

ב[[ליל שבת]] היו מגיעים אלי' נשים מכל ליובאוויטש והיא הייתה קוראת בפניהם [[צאינה וראינה]], [[יוסיפון]] ו[[שארית ישראל]]{{הערה|[[רשימות]], חוברת קנ"ו.}}.

בשנותי' האחרונות סבלה רבות ממחלות קשות, ונסעה להירפא במקומות מרפא{{הערה|ב[[סיוון]] [[תרס"ב]] ל[[ריגא]], בקיץ [[תרס"ג]] לדובלען ולריגא (יחד עם [[הרז"א]]), ב[[שבט]] [[תרס"ד]] לבדיקת רופאים בחו"ל, ב[[תמוז]] [[תרס"ה]] ל[[יאנושפל]], מ[[תמוז]] [[תרס"ז]] ועד [[חשוון]] [[תרס"ח]] לדובלען ול[[ריגא]], ובתמוז [[תרס"ח]] שוב לדובלען. מאז לא איפשר לה מצב בריאותה לנסוע שוב.}}, וכל אותו הזמן דיברה ש[[הסתלקות|תסתלק]] בגיל שמונים, זאת כיוון ש[[אדמו"ר הצמח צדק]] בירכה באריכות ימים, וכיוון שברכת צדיק לאריכות ימים היא לשמונים שנה, הרי שתסתלק בגיל שמונים{{הערה|[[ספר הזכרונות]] - חלק ג'.}}.

במהלך הלילה שהה [[אדמו"ר הריי"צ]] ליד מיטתה, בד בבד, נשלח מברק מיוחד ל[[אדמו"ר הרש"ב]] להודיעו על המצב, כיוון שהי' אז מחוץ למדינה.

לעת בוקר של [[י' בשבט]] [[תרע"ד]], ביקשה מהרבי הריי"צ את ה[[סידור]], היא קראה [[קריאת שמע]] והתפללה [[תפילת שמונה עשרה]], לאחר מכן הניחה את ידי' על ראש הרבי ואמרה "יישר כח פאר דער טרחה"{{הערה|[[רשימות]] חוברת ה' עמ' 26.}} הרבי ניגש להניח את הסידור על מקומו, וכשחזר ראה שנפטרה{{הערה|לגרסאות אחרות ראה [[זכרון לבני ישראל]] עמ' מ"ג, [[לקוטי סיפורים]] עמ' רכ"ה, ועוד. והגרסא דכאן עיקר.}}.

בזמן ההלוויה בכה [[אדמו"ר הריי"צ]] מאד, ונשען על מלווים לגודל צערו. הוא חזר ואמר שוב ושוב 'נטלה עטרת תפארת משפחתנו'. הוא אמר לא' ממלויו: "כאשר נכנסים לרביים שיכנסו גם אליה, היא הכירה את כולם'.{{הערה|ה[[משפיע]] הרב [[שמואל גרונם אסתרמן]] התלבט רבות למה הייתה כוונת [[הרבי הריי"צ]] - האם הכוונה שהכירה את כל הטמונים באהל זה או שהכירה את כל ה[[תמימים]], ולבסוף הגיע למסקנה ששניהם אמת. ([[ליובאוויטש וחייליה]]).}}.

לאחר ההלווי' החל א' ה[[חסיד]]ים לבכות מאד, כאשר שאלוהו: "מדוע אתה בוכה, הרי..." אמר "ראו כמה סובל [[הרבי הרש"ב|הרבי שליט"א]]"{{הערה|[[רשימות דברים]] לחסיד ר' [[יהודה חיטריק]], מהדורת קפלן, [[תשס"ט]].}}.

* [[הרבנית דבורה לאה (בת המהר"ש)|הרבנית דבורה לאה]]