אחרון של פסח: הבדלים בין גרסאות בדף

נוספו 6 בתים ,  24 באוגוסט 2016
מ
החלפת טקסט – " סיון " ב־" סיוון "
מ (החלפת טקסט – "ניסן " ב־"ניסן ")
מ (החלפת טקסט – " סיון " ב־" סיוון ")
שורה 37: שורה 37:
ידוע הטעם לכך שמצינו בכמה נבואות ש[[הקב"ה]] צוה לנביא לעשות איזו פעולה בגשמיות מעין הנבואה, בכדי לקשר את הנבואה עם [[גשמיות]] העולם{{הערה|ראה דרשות הר"ן דרוש ב. [[רמב"ן]] לך לך יב, ו. לבוש על הרקאנטי לך לך שם.}}, שכן, כאשר הנבואה נשארת בדיבור, ואינה מתקשרת עם מעשה, יכול להיות שמסיבות שונות ישאר הדבר בעולם הדיבור, ואף פעם לא יומשך בעולם המעשה. - מצד עשיית התשובה, או להיפך, "שמא יגרום החטא"{{הערה|ראה ברכות ד, א, ובחדא"ג מהרש"א שם.}} או מצד ענינים אחרים, יכול להיות שהנבואה תומשך רק ברוחניות, ולא תומשך בגשמיות.
ידוע הטעם לכך שמצינו בכמה נבואות ש[[הקב"ה]] צוה לנביא לעשות איזו פעולה בגשמיות מעין הנבואה, בכדי לקשר את הנבואה עם [[גשמיות]] העולם{{הערה|ראה דרשות הר"ן דרוש ב. [[רמב"ן]] לך לך יב, ו. לבוש על הרקאנטי לך לך שם.}}, שכן, כאשר הנבואה נשארת בדיבור, ואינה מתקשרת עם מעשה, יכול להיות שמסיבות שונות ישאר הדבר בעולם הדיבור, ואף פעם לא יומשך בעולם המעשה. - מצד עשיית התשובה, או להיפך, "שמא יגרום החטא"{{הערה|ראה ברכות ד, א, ובחדא"ג מהרש"א שם.}} או מצד ענינים אחרים, יכול להיות שהנבואה תומשך רק ברוחניות, ולא תומשך בגשמיות.


וע"ד המבואר{{הערה|ראה [[לקוטי תורה]] ס"פ קרח (נה, ג ואילך). [[תורת מנחם]] ספר המאמרים סיון ע' שפד ואילך. וש"נ.}} בענין התפלה בכל יום, שאף על פי שכל הענינים נמשכו כבר בר"ה, מכל מקום, יכול להיות שההמשכה שבר"ה תשאר ברוחניות, ובכדי שתומשך בגשמיות הנה על זה צריכה להיות התפלה בכל יום. וכן הוא בענין הנבואה, שמצד כמה סיבות יכולה הנבואה להשאר בעולם הדיבור.
וע"ד המבואר{{הערה|ראה [[לקוטי תורה]] ס"פ קרח (נה, ג ואילך). [[תורת מנחם]] ספר המאמרים [[סיוון]] ע' שפד ואילך. וש"נ.}} בענין התפלה בכל יום, שאף על פי שכל הענינים נמשכו כבר בר"ה, מכל מקום, יכול להיות שההמשכה שבר"ה תשאר ברוחניות, ובכדי שתומשך בגשמיות הנה על זה צריכה להיות התפלה בכל יום. וכן הוא בענין הנבואה, שמצד כמה סיבות יכולה הנבואה להשאר בעולם הדיבור.


אמנם, כאשר הנביא עושה איזו פעולה במעשה בגשמיות - הנה פרט זה גורר עמו את כלל הנבואה, שהנבואה בכללותה תומשך במעשה.
אמנם, כאשר הנביא עושה איזו פעולה במעשה בגשמיות - הנה פרט זה גורר עמו את כלל הנבואה, שהנבואה בכללותה תומשך במעשה.