11,222
עריכות
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ") |
מ (החלפת טקסט – "ז"ל" ב־"") |
||
שורה 14: | שורה 14: | ||
כלומר התורה מדגישה שעל אף שהן על מצה והן על מרור נאמר הפסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו" בנוגע למצה שבה התורה והדגישה "בערב תאכלו מצות" שאף כשאין קרבן פסח יש חיוב לאכול מצה. | כלומר התורה מדגישה שעל אף שהן על מצה והן על מרור נאמר הפסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו" בנוגע למצה שבה התורה והדגישה "בערב תאכלו מצות" שאף כשאין קרבן פסח יש חיוב לאכול מצה. | ||
אמנם בשאר ימי [[חג הפסח]] על אף איסור אכילת חמץ אין חובה לאכול מצה דווקא, כדרשת | אמנם בשאר ימי [[חג הפסח]] על אף איסור אכילת חמץ אין חובה לאכול מצה דווקא, כדרשת ח המובא לעיל "מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות". | ||
====הנשים במצווה==== | ====הנשים במצווה==== | ||
ומצווה זו על אף היותה [[מצוות עשה]] [[שהזמן גרמא]] שנשים פטורות מהם במצווה זו חייבים בה הן האנשים והן הנשים לפי שהתורה מקישה את איסור אכילת חמץ למצוות אכילת מצה בפסוק:"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת" ודרשו | ומצווה זו על אף היותה [[מצוות עשה]] [[שהזמן גרמא]] שנשים פטורות מהם במצווה זו חייבים בה הן האנשים והן הנשים לפי שהתורה מקישה את איסור אכילת חמץ למצוות אכילת מצה בפסוק:"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת" ודרשו ח{{הערה|פסחים מג, ב. צא, ב.}}: "כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה והני נשים הואיל וישנן בבל תאכל חמץ ישנן בקום אכול מצה". | ||
סברה נוספת כותבים התוספות{{הערה|מגילה ד, א דיבור המתחיל: שאף הן.}} לחייב נשים במצוות מצה, שהם גם היו תחת גזירותיו של [[פרעה]] שסברה זו היא הסברה לחיובם במצוות ה[[פורים]]. אולם מבארים שחיוב מסברה זו היא רק מדרבנן וחיובם במצה הוא מהתורה או שמסברה זו לבד לא היינו למדים לפי שישנו לימוד [[גזירה שווה]] מ[[חג הסוכות]] לחג הפסח והיינו פוטרים אותם מלימוד זה (שנשים פטורות במצוות סוכה) ולכן צריך לימוד מיוחד לחיוב הנשים במצוות מצה. | סברה נוספת כותבים התוספות{{הערה|מגילה ד, א דיבור המתחיל: שאף הן.}} לחייב נשים במצוות מצה, שהם גם היו תחת גזירותיו של [[פרעה]] שסברה זו היא הסברה לחיובם במצוות ה[[פורים]]. אולם מבארים שחיוב מסברה זו היא רק מדרבנן וחיובם במצה הוא מהתורה או שמסברה זו לבד לא היינו למדים לפי שישנו לימוד [[גזירה שווה]] מ[[חג הסוכות]] לחג הפסח והיינו פוטרים אותם מלימוד זה (שנשים פטורות במצוות סוכה) ולכן צריך לימוד מיוחד לחיוב הנשים במצוות מצה. | ||
שורה 28: | שורה 28: | ||
בתורה לא מובאים פרטי דיני הכנת המצה, אך לרוב דעות הפוסקים, על המצה להיות עשויה בעבודת יד ולא על ידי מכונה, ובצורה עגולה ולא מרובעת, הכנת ואפיית המצה נעשית במאפיה מיוחדת לזה, ונעשית בהקפדה יתירה שלא יחמיץ הבצק ולא יכשלו באכילת חמץ. | בתורה לא מובאים פרטי דיני הכנת המצה, אך לרוב דעות הפוסקים, על המצה להיות עשויה בעבודת יד ולא על ידי מכונה, ובצורה עגולה ולא מרובעת, הכנת ואפיית המצה נעשית במאפיה מיוחדת לזה, ונעשית בהקפדה יתירה שלא יחמיץ הבצק ולא יכשלו באכילת חמץ. | ||
המצה מכונה גם לֶחֶם עֹנִי{{הערה|דברים ט"ז ג.}} ומזה למדו | המצה מכונה גם לֶחֶם עֹנִי{{הערה|דברים ט"ז ג.}} ומזה למדו ח שעל רכיביה להיות עניים - קמח ומים. ורק במצה זו יוצאים ידי חובת המצווה.{{מקור}} מצה שהוסיפו בה עוד משקה חוץ ממים נקרא מצה עשירה שאין יוצאים בה ידי חובה אולם אם נעשתה כדין ונשמרה מחימוץ מותרת לאכילה בימי החג. אולם המנהג הוא שאין אוכלים מצה עשירה כלל.{{מקור}} | ||
==טעם המצווה== | ==טעם המצווה== | ||
שורה 42: | שורה 42: | ||
===מאכל האמונה והרפואה=== | ===מאכל האמונה והרפואה=== | ||
המצה מכונה "מיכלא דמהימנותא"{{הערה|ספר הזוהר חלק ב' קפג, ב.}} - מאכל ה[[אמונה]], כי אכילת המצה הינה 'סגולה' לתוספת [[אמונה]], ב[[חסידות]] זה מוסבר על פי מאמר [[ | המצה מכונה "מיכלא דמהימנותא"{{הערה|ספר הזוהר חלק ב' קפג, ב.}} - מאכל ה[[אמונה]], כי אכילת המצה הינה 'סגולה' לתוספת [[אמונה]], ב[[חסידות]] זה מוסבר על פי מאמר [[ח]]: "אין תינוק יודע לקרוא אבא עד שטועם טעם דגן"{{הערה|ברכות דף מ.}} כך גם פועלת המצה אצל אוכלה שידע לקרוא בשם [[השם]] ולדעת ולהכיר במציאותו. | ||
שם נוסף למצה בספר [[זוהר]] הוא 'מיכלא דאסוותא' - מאכל הרפואה, סגולה מיוחדת יש במצה לרפואת חולים, חסידו של [[אדמו"ר הזקן]] אשר היה רופא היה נוהג לקבל מהרבי מצות ב[[פסח]] והיה טוחנם ומכין מהם תרופות. | שם נוסף למצה בספר [[זוהר]] הוא 'מיכלא דאסוותא' - מאכל הרפואה, סגולה מיוחדת יש במצה לרפואת חולים, חסידו של [[אדמו"ר הזקן]] אשר היה רופא היה נוהג לקבל מהרבי מצות ב[[פסח]] והיה טוחנם ומכין מהם תרופות. |