שניים מקרא ואחד תרגום: הבדלים בין גרסאות בדף

נפסק ב[[שולחן ערוך]]: מידי שבוע חייב כל אדם “להעביר הסדרה” - לקרוא שתי פעמים את פרשת השבוע ופעם אחת תרגום אונקלוס.  

מצוה זו תוקנה על-ידי [[משה רבנו]] - {{ציטוטון|משה תיקן שכל אחד יקרא שנים מקרא ואחד תרגום}}. רמז לדבר במילים הראשונות של ספר שמות - “ואלה שמות” ראשי-תיבות: "וחייב אדם לקרות הפרשה, שנים מקרא ואחד תרגום".  

'''התרגום:''' מעיקר הדין אפשר ללמוד פירוש רש”י או פירוש אחר במקום התרגום, אך ירא שמים יעדיף לקרוא את התרגום כי יש בו מעלות רבות [א) “ניתן בסיני”, ב) הוא מפרש גם את המילים וגם את הענין, ג) הוא משפיע כוחות קדושה נעלים, וכאמור, דעת אליהו הנביא היא שיוצאים ידי חובה רק כשאומרים תרגום, ומצד שני היות שגם בפירוש [[רש"י]] יש מעלות מיוחדות [מפרש המקרא לפי התלמוד], הרי ירא שמים המהדר ומקפיד ילמד גם תרגום וגם רש”י.  

'''פסוק אחרון:''' בסוף הפרשה, לאחר אמירת התרגום של הפסוק האחרון, טוב לחזור פעם נוספת על הפסוק עצמו, כדי לסיים בפסוק מן התורה ולא בתרגום, ויש (כמו חב”ד) שאין נוהגים כך.  

==מנהג נשיאי חב”ד==  

כך מקיימים את כל המנהגים: א) התחילו לומר לפני יום שישי בבוקר (כרצון האר”י). ב) אמרו הכל בערב שבת אחר חצות (כמנהג השל”ה). ג) אמרו הכל בבת אחת בלי הפסק (כמנהג רבים וטובים). ד) גם בשבת בבוקר אמרו שנים מקרא כו’ (כמנהג רש”י והגאונים).  

עוד נהגו נשיאי חב”ד: נוסף לתרגום לומר בקביעות גם פירוש ‘רש”י’, ועוד פירוש אחד שהיה מתחלף כל שנה: שנה - אבן עזרא, שנה - רמב”ן, שנה - אור החיים ושנה - פנים יפות אם-כן בסך-הכל הם אמרו שלושה פירושים: תרגום, רש”י ופירוש נוסף.  

מסביר [[אדמו"ר הריי"צ]] את סיבת מנהג נשיאי חב”ד:  

'''שנים מקרא''' - נאמר משום החובה ההלכתית וגם כי כל התורה שבעל-פה מיוסדת על התורה שבכתב, וקדושת אותיות התורה פותחת צינור להשגת וידיעת כל התורה ולחדש בה חידושים אמיתיים; “תרגום אונקלוס” - נאמר משום החובה ההלכתית; “פירוש רש”י” - סגולה ליראת שמים; “הפירוש הנוסף” - על-ידי שלומדים אותו מתקשרים ודבקים בנשמתו הקדושה של מחבר הפירוש, וזה פותח צינור נוסף להשגת וידיעת התורה.  

אמרו חז”ל “שלא יקדים ושלא יאחר” להעביר את הסדרה, אלא יאמרה בזמנה - מידי שבוע בשבוע, ולכאורה יש להבין: מה רע בזה שמקדימים לימוד תורה?! ניחא זה שאסור לאחר את הזמן - כי אין ליהודי לדחות את לימוד התורה, אבל להקדים את הלימוד איזה פסול יש בדבר?  

מסביר הרבי: עבודת ה’ צריכה להיות בתמימות וקבלת-עול תוך מילוי המצוות לפרטיהם בדייקנות, וכל שינוי או תוספת של האדם, נובעת ממחשבה שהאדם יכול להתחכם, לשפר או להוסיף על ציווי ה’! וזו מחשבה מוטעית ונוראית, והיא אף עלולה בסופו של דבר, לגרור אותו למעשים בלתי רצויים לגמרי, לכן פסקו חז”ל: “כל המוסיף - גורע” אלא יש להיצמד לציווי התורה - תורת אמת ותורת חיים בלי כל הוספות או שינויים.