זלמן יואל לבנהרץ: הבדלים בין גרסאות בדף

אביו של ר' זלמן יואל, ר' אברהם שמואל נודע כחסיד בעל מסירות נפש. המשפחה התגוררה מול מטה הק.ג.ב. ‘לוביאנקה’ שבמוסקבה. ולמרות הסכנה היה בית משפחת לבנהרץ בית ועד לחסידי חב”ד. בבית התארחו חסידים רבים ובהם כאלו אשר השלטונות חיפשו אותם כדי לאוסרם.

לאחר [[נישואין|נשואיו]] התגורר במשך תקופה בעיר [[צ’רנוביץ]] שב[[אוקראינה]]. הזוג התגורר שם בדירה קטנה, בה אירחו באופן של קבע כמה מבני משפחת וילנקין וקצנלבויגן.  

מצ’רנוביץ עברו להתגורר בעיר פרונזה שבקריגיזיה. באותם שנים בהם חי תחת שילטון שדיכא את שומרי המצוות בכלל ואת חסידי חב”ד בפרט, היה בקשר מתמיד עם הרבי.. הוא היה שואל בכל עניין. וזאת על אף שכל מכתב שנכתב ל[[חוץ לארץ]] ובמיוחד לרבי היה סכנה גדולה לו ולמשפחתו.  

באותם שנים, חוייבו אזרחי [[רוסיה]] לעבוד במפעלים ממשלתיים בהם היו מחייבים לעבוד בשבתות ובחגים. ר’ זלמן מעולם לא עבד בשבת.

בני משפחתו מספרים כי כאשר עבד כטכנאי במפעל לאריגה, סיכם עם מנהל המפעל כי הוא לא מתקן מכונות בשבת. כל שבת היה מגיע לעבודה, כדי שאם תגיע ביקורת מטעם השלטונות יהיה נוכח במקום, אבל המנהל והעובדים ידעו כי ‘זמה’ כך כונה - לא עובד בשבתות.  

ר’ זלמן האיר פנים לכולם, חייך ושימח את כולם, ובזכות השמחה שהייתה טבע שני אצלו - ניצל.  

במשך השנים נולדו לר’ זלמן שלוש בנות, אותן ביקש לחנך במדינות בהם החינוך היהודי מותר. בדרכים שונות ניסה להשיג אישורים בכדי לצאת את ברית המועצות, ולבסוף הניח את כל כספו בפני פקיד בכיר שהתרצה לזייף עבורו תעודות של אזרחי פולין.  

בשנת [[תשי"ז]] יצא הוא, רעייתו ושלושת הבנות ל[[פולין]], שם התגוררו כשנה. מכיוון שבידם היו תעודות מזוייפות, התקשו בקבלת ויזה לארץ הקודש, ובינתיים התגוררו בעיירה קטנה ליד העיר [[קראקא]]. בשנה זו הוא עמד בקשר רצוף עם הרבי; כתב מכתבים בהם סיפר על מצבו העגום וקיבל בחזרה מכתבים וגם חבילות ובהם מוצרי מזון כשרים שהיו חסרים למשפחה. דאגתו של [[הרבי]] למשפחתו של ר’ זלמן הייתה מיוחדת: יום אחד הגיע לבית המשפחה הרב דוד הולנדר, יו”ר הסתדרות הרבנים בארצות הברית שביצע עבור הרבי שליחויות רבות במזרח אירופה, ובשליחות הרבי התעניין בשלום המשפחה.

בסוף שנות הכפי”ם הגיעה עליה גדולה של חסידי חב"ד מברית המועצות, ובעידודו של הרבי ייסדו כמה ממשפחות העולים ב[[נחלת הר חב"ד]] מפעל טקסטיל כדי שתהיה עבודה לעולים שהתיישבו בנחלת הר חב”ד. ר’ זלמן ביקש להיות שותף. ביחידות שהייתה לו באותם ימים, שאל את הרבי האם למכור את החנות מכולת שלו כדי שיוכל לתת את חלקו בשותפות במפעל. הרבי ענה לו (תוכן הדברים): “המקום בו החנות נמצאת יהיה מרכזי מאוד, והמחיר של החנות יעלה”. את דברי הרבי פירסם ר’ זלמן בקרב ידידיו וחביריו. באותן שנים רבי עקיבא פינת רחוב רש”י לא נחשב למיקום אטרקטיבי. לאחר כמה שנים כולם הבינו כי דברי הרבי היו נבואה של ממש, שהרי המכולת נמצאת כיום במרכזה של העיר הגדולה בני ברק. לפי הוראת הרבי הוא לא מכר את החנות אלא השכיר אותה וכך עד ליומו האחרון החנות לא נמכרה.  

למרות שלא מכר את המכולת הפך לשותף פעיל במפעל טקסטיל שנקרא על שם מייסדיו: גולגוטקס. גו - ר’ [[מרדכי גורדצקי]] כיום יו”ר [[ועד נחלת הר חב”ד]], ל- לבנהרץ ר’ זלמן ואחיו ר’ יונה, גו- ר’ [[משה גולדשמיד]]. והסיומת טקס - קיצור של טקסטיל.  

תפקידו של ר’ זלמן היה לגשת למכרזים מול משרדי ממשלה, שכן משרד הביטחון ומשרדים אחרים היו קונים מהמפעל כמויות גדולות של טקסטיל. המפעל שפירנס רבים מתושבי נחלת הר חב”ד היה חשוב מאוד בעיני הרבי, שהורה כמה פעמים למזכיר הרב [[בנימין קליין]] להתעניין בקרב גורמים בכירים אודות המכרזים.  

אצל ר’ זלמן השידורים היו חשובים עד מאוד. כאשר התגורר בבני ברק, היה נוסע במונית ישירה בשעות הלילה המאוחרות לכפר חב”ד כדי לשמוע את השידור. רק לאחר מאמצים רבים סידר שדברי הרבי ישודרו בקביעות גם בבני ברק.  

ר’ זלמן היה מייקר את זמנו. תמיד היה מתוכנן, הוא ניצל כל רגע בחייו. זמן רב הקדיש לשיעורים בנגלה ובחסידות, ובמשך השנים ייסד שיעורי תורה רבים.  

ביום רביעי בערב ביקש לראות את הרב אליהו פישמן, מגיד שיעור בו השתתף בעשר השנים האחרונות. הרב שאינו חסיד חב”ד הגיע והזדעזע לראות את מצבו הרפואי. ר’ זלמן אמר לו: “העיקר עכשיו ש[[משיח]] יבוא בקרוב ממש”. שאל אותו הרב “מה עוד אתה רוצה לומר לי?” אמר לו ר’ זלמן בפשטות: “זה כל מה שרציתי לומר לך...”.  

ר’ זלמן היה חדור באמונה כי ה[[גאולה]] כבר פה ומשיח עומד להתגלות מיד.

ביום שישי ה’ מר חשון [[תשס"ד]] השיב את נשמתו לבוראה והוא בן 76.