דוד כהן (הנזיר)
הרב דוד כהן "הרב הנזיר" | |
---|---|
לידה | אלול תרמ"ז |
מישגאלה, ליטא | |
פטירה | כ"ח אב תשל"ב |
ירושלים | |
מקום קבורה | הר הזיתים, ירושלים |
מקום פעילות | ירושלים |
רבותיו | החפץ חיים |
הרב דוד הכהן (אלול תרמ"ז - כ"ח אב תשל"ב) המכונה הרב הנזיר של שם הנזירות שקיבל על עצמו, היה הוגה דעות יהודי וחוקר תלמוד, קבלה ומחשבת ישראל ותלמידו המובהק של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
תולדות חייםעריכה
נולד בשנת תרמ"ז בעיירה מישגאלה הסמוכה לוילנה. כבר בילדותו ניכרו כשרונותיו הברוכים; בגיל תשע שנים נשלח לבית סבו בראדין, שם למד בחברתם של לומדים מבוגרים ממנו בשנים רבות. בהמשך למד בעיר קונוטופ שבאוקראינה, בישיבה שנפתחה על ידי בן-דודו של אביו מליטא. הישיבה הייתה בחדרי בית הכנסת, שנקרא "החומה", שם התפללו גם הליטאים, אם כי הנוסח היה חב"די לפי השתייכות רוב המתפללים שם. לאחר היכנסו למצוות, נתקבל ללימודים בישיבה המפורסמת בוולוז'ין שכונתה "אם הישיבות בליטא". בגיל 16 שב לראדין, שם החל ללמוד תורה מפיו של ה"חפץ חיים".
בתקופת לימודיו בישיבות ניכרה התמסרותו העצומה ללימוד התורה, נהג בדרך תנועת המוסר ובין חפציו ומחברותיו נמצא רישום מדוקדק של סדרי הלימוד וחשבון נפש, באמצעות טבלאות ורישומים יומים שערך לעצמו. בזכרונותיו כתב הרב הנזיר את התיאור הבא, "לילות החורף הארוכים היו מוקדשים ללימודי בלי הרף, ובין אצבעותי נר דולק כסגולה למנוע שינה. ביום רגלי היחפות היו על כדורי שלג למנוע תרדמה". תקופת לימודים זו נמשכה עד שנות העשרים המאוחרות לחייו.
הרב דוד הכהן היה בעל כשרונות גדולים ובעל רצון של ברזל. רוחו לא ידעה פשרות; הוא שאף לאמת המוחלטת, להבנה הגבוהה העמוקה והנסתרת ביותר. לשם כך היה מוכן למסור את כל ישותו. כבן למשפחת רבנים מדורי דורות, התגדל תחילה בתורה, אך עדיין לא שקטה נפשו, והמשיך ללמוד ולחקור ביסודיות את כל השיטות הפילוסופיות המקובלות בעולם. לשם כך למד שפות זרות ולמד את כתבי הפילוסופים הגדולים ממקורם. עם זאת, המשיך לעסוק ולשקוד בתורה ובמצוות כשהוא נזהר בקלה כבחמורה.
תקופה נוספת בחייו כללה את לימודיו באקדמיה היהודית לחכמת ישראל שהקים הברון דוד גינזבורג בפטרבורג, שם התמקדו הלימודים במחקר התלמוד והמדרשים. בין חבריו לספסל הלימודים שם, היה מי שנודע לימים כפרזידנט זלמן שז"ר. בהמשך פנה הרב כהן ללימודים באוניברסיטת פרייבורג בגרמניה שם עסק בעיקר בלימודי ספרות.
לפני צאתו ללימודים בגרמניה בא בקשרי שידוכין עם בת דודתו שרה, בתו של הרב חנוך העניך אטקין רבה של לוגא. החתונה בפועל התקיימה 12 שנים מאוחר יותר בארץ ישראל, עקב פריצת מלחמת העולם הראשונה והתהליכים המדיניים שבעקבותיה.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר שהה לרגל לימודיו בשווייץ, פגש שם את הרב אברהם יצחק הכהן קוק, נקשר אליו ונהיה לתלמידו המובהק.
לאחר שהרב קוק עלה ארצה, עלה הרב כהן בעקבותיו והמשיך ללמוד ממנו בישיבת מרכז הרב בירושלים. הרב כהן שימש כר"מ בישיבת מרכז הרב ולימד ספרים כמו מורה נבוכים, הכוזרי וכן הלאה, ואף כתב פירושים והקדמות לספרים אלו. במקביל ערך ועסק בסידור תורתו של רבו הרב קוק.
הרב כהן קבע את מושבו בבית מדרשו של הרב קוק, שם שקד על תלמודו יומם ולילה. סיגופים ותעניות שקיבל על עצמו היו לחם חוקו, וביותר היה מרבה בתעניות דיבור.
מתוך שאיפתו להתעלות, קיבל על עצמו נזירות ופרישות. מאז הוא לא שתה יין ולא גזז את שערות ראשו, שהפכו ברבות השנים לאחד מסימני ההיכר שלו. בין השאר נמנע גם מאכילת בשר וסיגל לעצמו את הצמחונות מתוך פרישות כדרך בחייו.
מרבית כתביו נדפסו לאחר פטירתו וכוללים ספרי הגות ומחשבה, פילוסופיה יהודית ומחקר תורני וקבלי. נושא מיוחד שעסק בו היה הנבואה, הרב הנזיר השתוקק שתשרה עליו רוח הנבואה והאמין שבדורו זהו זמן ראוי להחזרת הנבואה לישראל, ואף העלה דברים בנושא עלי כתב בספרו "קול הנבואה".
נפטר ביום כ"ח אב תשל"ב ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים.
קשריו עם הרבי וחב"דעריכה
קשריו של הרב הנזיר לחב"ד ולתורת החסידות החלו בזכות אביו. וכך כותב הרב הנזיר על אביו:
"בייחוד חיבב את 'קונטרס ההתפעלות' להרב האמצעי, והיה עובד עבודת הקודש זו תפילה, לפי דרכו בהתפעלות השכל ודמעות גיל מתגלגלות מעיניו. אחרי שנים, כשנפגשתי עם אבא, בשובו הביתה בין הזמנים, אמר שהביא לי מתנה טובה, והוציא משק הטלית ותפילין שלו את 'קונטרס ההתפעלות' ויגש לי, ואני לא הבנתי אז את ערך המתנה. כעבור שנים רבות, בהיותי במכללה גרמנית, נמשך ליבי אחר חכמת הקבלה, פניתי לאבא במכתב בשאלות בענייני הספירות, הכוחות והבחינות, וישלח לי על ידי הדואר את ה"תניא" ו"קונטרס ההתפעלות[1]".
ההשפעה החב"דית אכן נתנה אותותיה ברב הנזיר, כפי שהגדיר זאת זלמן שז"ר בהספד שנשא לזכר ידידו: "ופרשה גדולה ונשגבה לעצמה היא הלולאה שחיברה את משנת הרוא"ה – הרב קוק – ואת תורת ההיגיון השמעי של הרד"ך (הרב דוד כהן – הנזיר), אל משנת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא, ובעיקר אל קונטרס ההתפעלות של רבי דובער האדמו"ר האמצעי, ולכל תורת חב"ד. הרב קוק ידע על זאת, ותלמידו הרד"ך, הבקי ושומע בכל גנזי תורתו, הפליא בהבלטתו זאת והוסיף לבאר זאת בהערצה רבה בספרו קול הנבואה".[2].
בספרו 'קול הנבואה', לא הביא הנזיר מתורת החסידות הכללית אלא רק מתורת חב"ד ובפרט מתורתו של אדמו"ר האמצעי, בשל הקרבה הרעיונית אותה חש לתורת חב"ד.
הקשר העמוק לתורת חב"ד, בא לידי ביטוי בחילופי מכתבים עם הרבי, מהם ניכרת הערצתו של הרב הנזיר לרבי, ויחסו המיוחד של הרבי לרב הנזיר.[3]. בהיות בנו הרב שאר ישוב הכהן ביחידות אצל הרבי בשנת תשכ"ה, דיבר עמו הרבי על כך שאיננו אוכל בשר. הרבי אמר לו: מילא אתה מקיים את "מעשה אבותיכם בידכם", אך אביכם הרי מקובל גדול כיצד הוא מרשה לעצמו להימנע מבירור הניצוצות באכילת בשר? הרב שאר ישוב סיפר שברגע הראשון בא במבוכה, אך אחר כך התעשת ושאל את הרבי האם יש לו את הספר "שדי חמד", שם, במערכת אכילה כותב על אחד מתלמידי האריז"ל "שזה כמה שנים נהג בעצמו פרישות שלא לאכול בשר כלל וחלילה ללגלג עליו ואשרי חלקו". בתשובתו של הרבי כפי שמצוטטת בספר ה'יחידות', הגיב הרבי שהדבר שייך ליחידי סגולה (ועיין בערך על הרב שאר ישוב כהן, שם מובא תוכן היחידות כפי שנרשמה ע"י הרב שאר ישוב).
בהתוועדות שבת פרשת וישב תשל"ג בשיחה בה מתח הרבי ביקורת על הנהגתו של חתנו של הנזיר הרב שלמה גורן סיפר על הרב הנזיר (כשמציין שאף על פי שאינו רגיל להזכיר שמות, כאן לצורך הענין מזכיר את השם) שלמרות שאף פעם לא היה קשר ביניהם ביקש הנזיר שיזכירו אותו בליובאויטש - אצל הרבי, והרבי הוסיף שעוד מעט יאמרו שהוא שאל אותי בנוגע לפרשה זו בקשר לרב גורן, ולכן בשביל להסיר מכשול הוא מדגיש שהבקשה לא היתה בנוגע לזה אלא עניין פרטי[4]. כמו כן הרב שאר ישוב כהן סיפר לרב לייבל שילדקרויט שליח הרבי בחיפה, "לפני הסתלקותו ציווה אבא הרב הנזיר זצ"ל אותי, וכן ציווה על אחותי, 'עד עתה כשהייתם צריכים לשאול, שאלתם אותי; לאחר מאה ועשרים כשיתעורר ספק כיצד לנהוג, תשאלו את הרבי מליובאוויטש". את תוכן דברים אלו סיפר הרב שאר ישוב לרבי בהיותו ביחידות בתקופה שלאחר פטירת אביו.
בתקופת המאסר של אדמו"ר הריי"צ חתנו, הרבי, נאלץ לגלות אל מקום מסתור, המקום שנמצא היה ביתו של הרב אטקין, חמיו של הרב הנזיר, שם הסתתר הרבי תקופה ארוכה. לימים, ביחידות עם בנו, הרב שאר ישוב כהן, פנה אליו הרבי ואמר "לסבכם הייתה מעלה…" הרב כהן סיפר שבדעתו היה באותו רגע, שהרבי יעלה בפניו איזו מעלה של לימוד וכד', אך הרבי חייך ואמר "סבכם היה עני" ובשל עניותו נאלץ לעמול במלאכת כפיים ככורך ספרים, מה שהסיט ממנו את עיניהם הבוחנות של השלטון ואיפשר לו להעמיד את ביתו כמסתור לרבי. כשהרב שאר ישוב הכהן סיפר במשך השנים על קשריו ועל הקירובים אותם זכה לקבל מהרבי – ייחסם כהכרת הטוב שהייתה לרבי על השהות והמסתור בבית סבו. אף הרבנית צפיה גורן, בתו של הרב הנזיר, הייתה מספרת שהרבי כיבד אותה ואף קם בפניה כאשר נלוותה לבעלה הרב שלמה גורן בביקור, בשל היותה נכדת הרב מלוגא.
משפחתועריכה
- חתנו, הרב שלמה גורן - הרב הצבאי הראשי והרב הראשי לישראל.
- בנו, הרב שאר ישוב כהן - רבה הראשי של העיר חיפה.
לקריאה נוספתעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- הקשר המיוחד בין "הנזיר" ובנו לרבי שבועון בית משיח
הערות שוליים
- ↑ יומן הרב הנזיר, עמ' 74.
- ↑ זלמן שזר, נזיר אחיו, א, ירושלים תשל"ח, עמ' יח.
- ↑ ראו איגרת הרבי לרב הנזיר באג"ק חלק כ, איגרת ז'תקטז. איגרת הרב הנזיר לרבי נדפסה בשו”ת “מנחם משיב נפשי”, (ראה שם צילום כתה”י של הרב הנזיר בכרך ב, עמ’ 1097, ופיענוחו בכרך א’ עמ’ 468)
- ↑ מיומן פרטי - תשורה סלונים ריבקין ב' אלול תשפ"ב