דבר מלכות שבועות (ב')
" | ויהי רצון, שתיכף ומיד יקויים בפועל ה"נמי לכם" – קץ וסיום הגלות. ובמילא ישנו הסיום דיום (הראשון ד)חג השבועות, ועאכו"כ ההמשך דיום השני דחג השבועות שנת "אראנו נפלאות" – בגאולה האמיתית והשלימה, כך, שבמקום היותו יו"ט שני של גליות – נעשה הוא מיד היום דקיבוץ גליות דכל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו"; והולכים כולם ביחד לארצנו הקדושה, ולירושלים עיר הקודש, ולהר הקודש, ולביהמ"ק השלישי, "ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם", כולל גם קרבנות של תודה ושמחה שמן הסתם יקריבו בקשר עם ה"קץ" ("נמי לכם") והגאולה, ובמכש"כ וק"ו וכו' מיחיד שיצא מבית האסורים. |
" |
– סימן ג' - תרגום ללה"ק |
דבר מלכות שבועות (ב') היא שיחה שאמר הרבי בליל ב' דחג השבועות תנש"א, לקהל שיחיו שחזרו מהתהלוכה. השיחה הוגהה לאחר מכן על ידי הרבי באידיש.
שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות דבר מלכות.
סיכוםעריכה
בנוגע לחג השבועות אומרים חז"ל: "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם" – שצריך לשמוח בחג במאכל ובמשתה[1], כי החידוש של מתן תורה הוא החיבור דאלוקות דווקא עם הגוף הגשמי של בני ישראל וגשמיות העולם.
השלימות דגילוי אלוקות למטה בגשמיות ("לכם") ש"כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה" תהיה בגאולה האמיתית והשלימה[2], שגם יתבטא בסעודה גשמית (כמו בעצרת "דבעינן נמי לכם").
ויש לקשר זאת עם שלושת רועי ישראל: דוד המלך והבעש"ט, שיום הסתלקותם בחג השבועות ו"פועלים ישועות", וכן למשה רבינו מקבל התורה, (משה דוד ישראל ר"ת מי"ד, המרמז על לשון חז"ל "מיד הן נגאלין"), ששלושתם קשורים לגאולה שצריכה לבוא מיד, "מיד" בזמן גשמי:
משה הוא גואל ראשון ואחרון, ישראל - כמענה המשיח אליו על שאלתו "אימתי אתי מר" – כשיפוצו מעיינותיך (דהבעש"ט) חוצה". ודוד - "מלכא משיחא".
ויהי רצון שיהיה קץ וסיום הגלות, ונקבץ כל בני ישראל כבר בחג זה לארצנו הקדושה ולבית המקדש השלישי, ושם נקריב קרבנות כולל התודה והשמחה בקשר עם הקץ והגאולה.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- השיחה: מוגה (אידיש) • תרגום ללשון הקודש • גרסת טקסט