אגוז היא פרי שיש עליו ארבע קליפות: שלוש קליפות קשות וקליפה דקה אחת. בתוכן נמצא הפרי, שגם הוא מחולק לארבעה חלקים. האגוז משמש גם כמשל לעם ישראל, ולכמה עניינים ורמזים המהווים סמלים עמוקים עבור רוחניות וקדושה.

הפרי וקליפתו - קדושה וקליפה, נשמה וגוףעריכה

האגוז מסמל את הקדושה והקליפות, איך שהן קיימות יחד, כאחד. התכלית היא לשבור את הקליפות, ובכך לגלות את הפרי הגנוז בתוכן. לכן, האגוז בגמטריא הוא "טוב", כי הוא מייצג את הקדושה, את הטוב, ובו גם את הרעיון של השגת המטרה הרוחנית.

האגוז מסמל גם את ספירת היסוד, שמקבילה ליסוד הזכר, שם יש שלוש קליפות שצריך לעבור בהן במצוות ברית מילה: 1. העברת עורלה, 2. פריעה, 3. הטפת דם. על ידי שלב זה מתגלה העטרה – במובן של עבודת ה', שהיא התגלות האהבה המסותרת והאור הגנוז.

הארבע חלקים של הקליפה והארבע חלקים של הפריעריכה

האגוז גם משמש כמשל לעולם הזה. העולם הזה מסמל את הגוף, איך שהגוף והנשמה ירדו לעולם הגשמי, כשהנשמה ירדה למקום שנראה כאילו הוא נמוך ממנה. גם יש ארבעה עולמות – אצילות, בריאה, יצירה, ועשייה – וכנגדם גם ישנה ארבעה עולמות של הקליפות, שלוש קליפות הטמאות וקליפת נוגה. אך דווקא בעולם הזה, שהוא העולם התחתון ביותר, ניתן להתלבש בו אצילות בכלים גשמיים, כפי שעשה הקדוש ברוך הוא, המשלב רוחניות וגשמיות.

הכוונה – לשבור את הקליפה ולגלות את הפריעריכה

בעולם הזה, בו כל האורות העליונים נמצאים מבלי סדר או הדרגה, התכלית היא שיהיה יתרון לאור מתוך החושך. התהליך הזה מעלה את הבעלי התשובה, שבמקום שבו הם עומדים, אפילו צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד, כי התכלית היא לשבור את החושך ו"למול את עורלתו". על ידי כך, האדם הופך לצדיק.

האגוז יש לו הרבה קליפות קשות, ובתוך האגוז נמצא המוח, שנחלק לארבעה חלקים – כנגד ארבעת האותיות של שם הוי"ה. גם הנשמה מתלבשת בארבעה עולמות: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, ואותם ארבעה חלקים של הקליפה הם משל לקליפות העולם. המטרה היא לשבור את הקליפות, לתקן את תאוות הגוף, ולגלות את האור הגנוז – שזהו יתרון האור. כך, התשובה והעבודה הרוחנית גורמות להתגלות האור האמיתי.

בני ישראל נמשלו לאגוזעריכה

בני ישראל נמשלו לאגוז, כפי שנאמר במדרש: כמו אגוז, אם הוא נופל לתוך טינופת, הטינופת לא מגיעה לעצם הפרי שבתוכו. כמו כן גם אם ישראל מתלכלכים בחטאים, ביום הכיפורים יש כפרה, והם דומים לאגוז – הקליפה עשויה להתלכלך, אך הפרי שבתוכה נשאר טהור ונקי. ואפילו הקליפה נשארה נקיה אחרי שיטוף הפרי, מכיוון שהיא קליפה קשה.

גם, הקליפה מגינה על הפרי, מונעת ממנו להיפגע מהמזיקים ומגינה עליו עד שהוא יהיה מוכן. באופן דומה, להנפש הבהמית ישנה גם שימוש לתועלת בהתחלת עבודת השם, כיוון שהיא יכולה להוות דחיפה לעבודת ה'[1].

אגוז בהלכה ומנהגיםעריכה

  • אסור לקלף את הקליפה הירוקה של אגוז בשבת מפני שאפשר לאוכלו[2].
  • לפי ההלכה, לא אוכלים אגוזים בסעודה של ערב יום כיפור, שכן אגוז בגמטריה הוא "חטא".
  • בחג הפסח, חרוסת שהיא זכר לטיט שבני ישראל עבדו במצרים, נערכת עם אגוזים, וישנה גם סימן לזה בשפת היידיש, כי המילה "אגוז" היא "ניס", וישנה אסוציאציה עם העבודה הקשה של בני ישראל במצרים – חרושת "אבן" וחרושת "עץ"[3].
  • ישנם סוגי אגוזים שחשובים מאוד, ולא בטלים בשישים, על פי ההלכה, כיוון שהינם נחשבים לדבר חשוב[דרוש מקור].

מקורות לעיוןעריכה

קישורים חיצוניםעריכה

הערות שוליים