אבא השמח
רבי אבא דער לעבעדיקער (השמח), היה מחסידי אדמו"ר הזקן.
תולדות חייםעריכה
רבי אבא נולד לאביו ר' מאיר זלמן מקלימאוויטש בעיר גלוכוב, ואחר כך עבר עם אביו לעיר קלימוביץ'.
היה ילד שמח והיו לו כשרונות נעלים, בבר המצוה שלו אמר פלפול בחריפות והפליא את שומעיו בדרוש על הפסוק "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא"[1], שנתיים שקד בספרי מוסר כמו "ארחות צדיקים" וכדומה[2].
פעם בא תלמיד חכם גדול חסיד של המגיד ממזריטש ללון בבית הכנסת אורחים של אביו, ובהתנהגותו שבה את לבו של אבא, ובדברו עימו שמע בפעם הראשונה את תורות הבעל שם טוב על מידותיו של הקב"ה, ושגם יהודי פשוט מתקבל תפילתו כעולה וזבח. כמו כן סיפר לו על רבי אברהם מקאליסק. דבריו הלהיבו מאוד את אבא עד שביום אחד יצא מהבית בלי להודיע ויצא לקאליסק, שם מצא את החסידים מתפללים ביראה גדולה ושמחים בעבודת הבורא, גם למד שם על עבודת החסידות וראה ששם העבודה הייתה בנויה על ענווה וביטול היש.
שנה שלימה שהה בקאליסק שם התחבר עם תורת החסידות אך עם דרכיה בעבודה טרם התחבר.
שם בקאליסק נתוודע לרבי מנחם מנדל מהאראדאק ואדמו"ר הזקן, בשבת מברכים אלול באחת השנים נסע רבי אברהם מקאליסק להורודוק , ור' אבא נסע איתו, ונשאר שם לשלוש חודשים, שם מצא אברכים ובחורים עובדי ה' ומאריכים בתפילה בהתבוננות בפירוש המילות, ושם גם ראה עבודה בשיפלות והצנע לכת, והיה הכל במתינות ובדרכי נועם, ולא בהתפעלות.
בחודש השלישי לשהותו בהורודוק בא האדמו"ר הזקן עם חסידיו לשבות אצל ר' מענדל, והיושבים בהורודוק שמחו לבואו, משום שרבי מנחם מענדל ערך לכבודו של האדמו"ר הזקן שולחן אף בימות החול, וכמו כן ביאר להם הרבי את הדרוש של ר' מענדל בשבת ההוא, שמחמת עומקם של דברים לא ירדו לסוף דעתו. אז החליט אבא לנסוע לליאזנא, ושם למד את כללי החסידות.
נשאר בליאזנא למשך 8 חודשים ואז חזר לקלימוביץ אל אביו. אביו שנהנה מהדברים שהביא בנו נסע אף הוא לליאזנא והתקרב לתורת החסידות[3] ר' אבא היה מראשוני החסידים בעיר קלימאוויטש, והפיץ את תורת החסידות בעיר.
ר' אבא היה דודו של החסיד ר' גרשון בער מפאהאר שהיה יתום מאביו ומאמו וגדל אצל משפחתו. ר' אבא היה מוביל אותו לחיידר וחוזר עמו על תלמודו[4].
כינויועריכה
הסיבה שר' אבא כונה "דער לעבעדיקער" (השמח) היא משום שכשהפיץ חסידות בעיר מגוריו קלימאוויטש, חרה להם למתנגדים מאוד והלשינו עליו בפני הפריץ שכביכול ר' אבא דיבר נגדו. הפריץ כעס, וציווה לתת לו חמישים מלקות.
ר' אבא בא לבוש בבגדי שבת לפריץ והודה לפרוץ על המכות שיתן לו. הפריץ חשב שהוא משוגע, ולכן לא קרא לחבריו הפריצים שיראו את העונש, ורק ר' אבא עם עוד כמה חסידים באו ובבגדי שבת.
החסידים רקדו לפני המלקות, ואחר כך קיבל את המכות, ואחר כך רקדו שוב. אחר כך אמר ר' אבא, שלא הרגיש כלל את המכות מחמת השמחה ששרתה בליבו על שקיבל מכות על הפצת החסידות, ומאז נקרא שמו ר' אבא דער לעבעדיקער[5].