אליעזר ננס
ביוגרפיה
בהיותו בן חמש הביאו אביו לליובאוויטש להרבי הרש"ב, הרבי אמר לו אז כי "כמו שלחרבו של פרעה לא הי' שליטה במשה רבינו. כך יהי' אצלך, ששום חרב לא ישלוט בך". בתור בחור למד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, לאחמ"כ התחתן לאשתו מרת רייזל.
בליל ערב יום כיפור שנת תרצ"ו לקחו אותו למאסר ברוסטוב, שם הכניסוהו לארון שבו עמד במשך כל יממת יום כיפור עד שבמוצאי יום כיפור הוציאו אותו לחקירה. לאחר מספר חדשים נשפט לפי סעיף 58 על לימוד התורה עם ילדים ופתיחת "חדרים" לעשר שנים עבודת פרך בסביר. אבל גם שם המשיך לעמוד במסירות נפש על שמירת התורה והמצוות ועמד בקנאות שלא יגיעו בזקנו ובבפיאות ראשו שלא פעם אחת הי' זה כמעט על חשבון חייו. פעם בפסח כשלא קיבל את המצות שאשתו הייתה שולחת מידי שנה לא הכניס מאומה לתוך פיו במשך כל ימי חג הפסח למרות שהי' זה סכנת נפשות ממש. שם בסיביר הי' מניח תפילין ולימד תורה ליהודים אחרים שגם הם גלו לשם, שם עמד בעקשנותו המופלאה שלא לחלל שבת בלי להסתכל על העונשים שהי' נענש בגלל זה, ושם אף דאג לקבורת ישראל לרב מפולניה שנפטר שם.
כשהגיע לכמעט סוף עשר השנים נשפט שוב לעשר שנים גלות נוספות לעונש על כל עניני הדת שהמשיך על אף היותו בגלות... ושוב במשך עשר שנים עבר על צרות, סכנות מוות, ישיבה בין גנבים פושעים ורוצחים, צינוק, מכות ועבודת פרך. "לפי חשבוני", אמר פעם ר' לייזר, "ביליתי בצינוק קרוב לאלף וחמש-מאות שבתות וחגים".
מה שנתן את הכח לר' לייזר על כל הסבל הי' האמונה בדברי הרבי ריי"צ כי הוא לא יפול בידיהם.
הוא נשלח למאסר בשנת תרצ"ו, בהיותו בגיל 40, וחזר מסיביר בשנת תשט"ו בהיותו בן 60. אחד עשרה שנים לאחמ"כ עלה לארץ הקודש שם חי בירושלים, ונפטר בשנת תשנ"ז בהיותו בגיל מאה.
רחוב על שם הרב אליעזר ננס
בחשון תשס"ה התכנסה 'ועדת השמות' בעריית ירושליים, שהחליטה להנציח 31 אנשים, בקריאת רחוב על שמם בעיר. בין רשימת האנשים שהוחלט להנציח את שמם נמצא הרב אליעזר ננס ע"ה, שקטע רחוב בתל ארזא נקרא על שמו.
סיפרו
במשך הזמן רשם ר' לייזר את קורות חייו ברוסיה הסובייטית, מתקופת מאסרו וגלותו במחנות ריכוז סובייטיים ועד עלייתו לארץ. רשימות אלו יצאו לאור (על ידי היכל מנחם ירושלים בעריכת ר' נפתלי צבי גוטליב) בספר (2 כרכים) "האיש שלא נכנע", הספר תורגם לאנגלית ועוד עשרות שפות ונמכרו באלפים, הספר השפיע רבות על אלפי קוראיו.