ישעיהו הורביץ (צפת)
הרב ישעיה הורביץ נולד בחודש אלול תרמ"ג בעיר צפת, לאביו הרב אשר יחזקאל. הוא היה נצר למשפחת אדמו"ר הצמח צדק ולאדמורי”ם לבית קרלין, צ'רנוביל ואמדור. הוא גם מיוחס דור אחד-עשר לשל"ה הקדוש, והוא אף נושא את שמו.
הרב הורביץ היה אישיות מיוחדת. כבר בצעירותו ניכרו בו תכונות עילאיות. הוא שקד על לימודו ועבד על מידותיו; היה לומד יומם ולילה והיה כותב לעצמו הנהגות איך להתנהג בעבודת ה’. מלבד גדולתו האישית, הירבה ללמוד ספרי מוסר; הספרים ראשית חכמה וחובת הלבבות וכן ספר השל”ה הקדוש היו שגורים על פיו. בין מנחה למעריב היה לומד משניות וחוזרם בעל פה, וכך אף ידע חמשה סדרי משנה בעל פה (בזקנותו בחוץ לארץ למד גם את סדר טהרות בעל פה).
בשנת תשט”ז, והוא בן שבעים ושלוש בירכו הרבי: “בברכה לאורך ימים ושנים טובות”. ברכת הרבי התגשמה במילואה, והרב ישעיה הורביץ האריך ימים ונפטר בכ”ב טבת תשל”ח והוא בן תשעים וארבע שנים. נקבר לפי צוואתו בעיר הולדתו, צפת עיר הקודש.
שנות צעירותו
בשנות צעירותו נסע אביו לחו”ל בשליחות קהילת חב"ד צפת. כששב לביתו, מצא את בנו כלי שלם, בקי בש”ס ופוסקים ומוכתר בנימוסין וביראת שמיים. אולם את תורת החסידות לא ידע ולא הכיר. אביו החל לדבר על ליבו שילמד גם את חסידות חב”ד. מאז החל ללמוד חסידות ונעשה לידען גם בתורה זו. בנו הרב שמואל ע”ה מספר[1] כי ידע את ספר התניא בעל פה, וגם חיבר פירוש על התניא הנמצא עדיין בכתב יד.
בצעירותו למד אצל הרב דוב זימאן מוורשא, תלמידו של האבני נזר, ובישיבות הרידב”ז והחתם סופר בצפת. הוסמך לרבנות בשנת תרס"ג על ידי רבי דוב זימאן.
לאחר נישואיו
לאשה נשא את מרת פייגא בתו של הרב יצחק לאברבוים.
בשנת תרס"ד ביקש אביו לפתוח ישיבת חב”ד בצפת ולמנות את בנו הרב ישעיה לראש הישיבה. אולם תוכנית זו לא יצאה אל הפועל מחוסר ממון.
בחודש שבט תרס"ה נולד לו בנו הרב שמואל ע”ה.
משנת תרס"ח כיהן הרב ישעיה הורביץ כרבה של קהילת חב”ד בצפת, והיה נושא ונותן בהוראה עם גדולי רבני צפת. בשנת תרס"ט ביקשו למנותו כחבר בבית הדין בצפת. כבר קודם לכן הוסמך על ידי גדולי הרבנים בהם גם: חכם באשי בירושלים הרב נחמן בטיטו, וחכם באשי באיסטנבול הרב חיים נחום. בהסכמתו לספרו של הרב הורוביץ כתב הרידב”ז: “...וכבר הוא רב לעדה חב”ד בפה [צפת] עיר הקודש תובב”א ושוקד יום ולילה על התורה .. כי הרב הזה הוא באמת אין דוגמתו בזמנינו בתורה וביראה בכל הגליל”.
הנהגתו כרב קהילת חב”ד וכדיין, היתה מיוחדת, כפי שמתאר בנו הרב שמואל בספרו “ימי שמואל”: “אבי התנהג בצדק וביושר ובאמת, וקיים ‘לא תגורו מפי איש’, והיה מוסר את נפשו לשפוט דין אמת לאמיתו; והיה נזהר מליגע בממון חברו, והיה הן שלו צדק, ולאו שלו צדק, והיה רחוק מחנופה שקר וכבוד”.
מלחמת העולם הראשונה
בשנת תרע"ד פרצה מלחמת העולם ראשונה; כתוצאה מכך שרר בארץ הקודש רעב כבד. אם כי בתחילת המלחמה היה מצבו הכלכלי שפיר למדי. עם תחילת המלחמה קנה בסכום כסף מכובד שקים של סוכר, ביודעו כי מחירם יילך ויאמיר. את הסוכר הטמין בבית ידידים לעת צרה, אולם הממשלה התורכית ששלטה אז בארץ הקודש, חיפשה סוכר אצל האזרחים. משום כך נאלץ למכור את הסוכר טיפין טיפין.
כשנגמר הסוכר, החל הרעב לשכון בביתה של משפחת הורוביץ. ישועה פורתא צמחה מעובדת היות הרב הורביץ נתין רוסי (כנראה בזכות שאביו יליד רוסיה). באותם ימים של רעב, היו נתינים אנגליים ורוסים שנסעו לקונסול הרוסי ולקונסול האנגלי בלבנון, וקיבלו מהם תמיכה. הרב ישעיה שהיה נתין רוסי, נסע אף הוא לביירות כדי לקבל תמיכה.
המלחמה היתה בעיצומה וכל גבר כשיר, נשלח לקרב, אולם הרבנים קיבלו פטור. אך דא עקא, שבוועד העיר צפת היו אינשי דלא מעלי, והם ניסו לדבר עם מושל העיר התורכי כי יצווה לרבנים לתת לוועד ולמושל סכומי כסף גדולים, ואם לאו - יגוייסו. הרבנים שאלו את הרב הורביץ כיצד לנהוג בעניין, והוא שאל את הרב אלפנדרי שהיה עד לא מכבר, החכם באשי של צפת והתפטר בגלל מעלליהם של ועד ומושל העיר. הרב אלפנדרי השיב כי אין לתת להם פרוטה. הרב הורביץ מסר לרבנים את תשובת הרב אלפנדרי וכך נהגו.
אנשי הוועד שהבינו כי זממם לא יצלח בגלל הרב הורביץ, כעסו מאד ואמרו למושל: “כל זמן שהרב הורביץ יושב בביתו בשלוה, לא תראה שום כסף”. המושל שמע בעצתם והחליט לאסור את כל רבני צפת. כשבאו לאסור את הרב הורביץ, בדיוק התפלל בבית הכנסת. מחוץ לבית הכנסת המתינו לו אפוא המוכתר ושני חיילים. כשסיים את תפילתו, נאסר והובל לבית הסוהר. רק לאחר השתדלות ידידים ואחיו ר’ בעריל, שהיה רוקח מפורסם ובעל קשרים, הוחלט להעבירו לבית המשטרה שם התנאים היו טובים יותר. בשהותו שם ישב ושינן משניות בעל פה.
בין כה וכה, ידידי הרבנים שנאסרו, השיגו סכומי כסף ונתנום למושל. בעקבות זאת החליט המושל שכל הרבנים יסעו לעכו כדי לחדש את תעודות הרבנים שלהם. אולם הנסיעה היתה כרוכה בסכנה ובפחד גדול, שמא יפגשו בדרך ליגיון של הצבא והם יגייסו אותם במקום.
ידידיו של הרב הורביץ שוב נחלצו לעזרתו, ודאגו כי המושל יותר לו על הנסיעה לעכו. אולם הוא ויתר על הכבוד, ואמר כי הוא לא יפרוש משאר חבריו הרבנים, ולמרות תחנוני המשפחה, נסע לעכו. לנסיעה זו הצטרף גם אחיו ר’ בעריל. תושייתו של זה האחרון, עמדה לרבנים בשעה שליגיון חיילים שהיו בעכו אכן תפסו את הרבנים ורצו לגייסם, אולם הוא הצליח לשכנעם באופנים שונים לשחררם. עוד קודם חג הפסח חזרו הרבנים לביתם בשלום, לשמחת משפחתם ולשמחת לב כל יהודי צפת.
משפחת הורביץ המשיכה לסבול מהרעב הכבד עד שנאלצו למכור חפצים מביתם. בעקבות זאת נאלץ הרב הורביץ לנסוע לעיר חאלב שבסוריה כדי לאסוף תמיכה אצל היהודים שהתגוררו שם. תלאות רבות עבר בחאלב עד שבחורף תרע”ח חזר לביתו, לכבוד תחילת הנחת התפילין של בנו שמואל.
לאחר המלחמה
בשל מאורעות מלחמת העולם הראשונה, גורשו יהודי יפו על ידי ממשלת תורכיה. חלקם התיישבו בצפת, והרב ישעיה מונה לרב עליהם. לקראת פסח תרע”ח ביקשו רבנים בצפת להתיר קטניות לאכילה בימי החג, וכן היתר להגעיל כלי מתכות מצופים שנוהגים לא להגעיל לפסח, זאת עקב הרעב והמחסור ששרר בארץ. נכבדים מגולי יפו ביקשו לפעול זאת אצל הרב הורביץ, אך הוא היה תקיף בדעתו ועמד בפרץ במקרה זה ובכל המקרים בהם היה מכשול בשמירת ההלכה.
הרעב והמחלות בעת המלחמה פגעו קשה מאוד במשפחתו: אמו, חמותו, ועמם עוד שמונה מבני משפחתו המורחבת, נפטרו מרעב ומחלות במהלך שנות המלחמה.
בסיום מלחמת העולם הראשונה הוטב המצב במקצת. מושל חדש נבחר וגם וועד העיר צפת הוחלף, והללו הטיבו עם הרבנים ותלמידי הישיבות. הרב הורביץ ניצל את ההזדמנות והחל לפעול ביתר שאת למען הרמת קרן היהדות בעיר. בבית הרפואה הדסה ובבית היתומים דאג שיוגש אוכל כשר, ובעצמו קבע מזוזות על דלתות בית הרפואה.
בכ"ד באלול תר"פ נפטר אביו של הרב הורביץ, הרב אשר יחזקאל, והנהגת קופת כולל חב"ד עברה אליו, אולם לא למשך זמן ארוך כיון שהפרנסה היתה בדוחק עקב הפסקת המשכורת לרבנים. הרב הורביץ שביקש לפרנס את משפחתו, נאלץ לעזוב את עיר מולדתו צפת אליה הרגיש קשר נפשי מיוחד.
נסיעתו לקנדה
לאחר פורים תרפ"ב עלה על האוניה ונסע לקנדה. בנסיעה זו עבר תלאות רבות. בני משפחתו שנותרו בארץ הקודש, דאגו לו לאחר שעבר זמן רב ועוד לא קיבלו ממנו אות שהגיע למחוז חפצו. רק לפני חג הפסח, קיבלו ממנו טלגרמה בה הודיע כי הגיע בשלום לקנדה. זמן קצר לאחר מכן קיבלו מכתב בן עשרה עמודים בו תיאר את התלאות הרבות שעברו בנסיעה.
כשהגיע לקנדה, התגורר בעיר ויניפג שבמרכז קנדה, שם התמנה לראש הרבנים. מכיון שבמערב קנדה מצב היהדות היה עגום, הוא מונה גם לרבה של מערב קנדה.
למעלה משלושים שנה (תרפ"ב עד תשי"ג) כיהן כראש הרבנים בויניפג ומערב קנדה. כל השנים הללו פעל ללא לאות למען חיזוק היהדות בכל הדרכים.
הרב הורויץ היה בעל פה מפיק מרגליות, ובנסיעותיו בערי קנדה דרש דרשות, שאת חלקן העלה על הכתב והוציא בספרים. באחת מדרשותיו ביום הכיפורים בעירו אמר למתפללים הרבים, כי הוא מתפלל שכל שבת יהיה כמו ביום כיפור - כולם יסגרו את החנויות ויבוא לבית הכנסת התפלל.
בתקופת שהותו בקנדה הדפיס שניים מספריו. פרדס הארץ - שו”ת בהלכה, דרושים בהלכה ובאגדה על התורה והמועדים, על פי חסידות חב”ד ועוד. וכן את הספר יבוא שילה - שו”ת בהלכה; קונטרס בו מבוארות ההלכות הנוגעות לשמירת יו”ט שני לבן ישראל שבא לחו”ל, תולדות הישוב היהודי בצפת, וליקוט דרשות שנשא בבתי כנסת בקנדה. על ספר זה מתנוססות הסכמותיהם של גדולי הרבנים. בתשובות ההלכתיות ובדרושים מוזכרים לרוב רבותינו נשיאינו.
בשנת תש”ד החל לשלוח שאלות בלימוד ובהלכה לרבי מלך המשיח, אז חתנא דבי נשיאה. אחת התשובות היתה על פני ארבעה עמודים (אגרות קודש חלק א’ עמוד שז).
מי שביקש ללמוד את האגרת הבחין בודאי כי הרב הורביץ שאל את הרבי על ביאור של השל”ה בדברי הזוהר. שלוש השאלות של הרב הורביץ והתשובות של הרבי עליהן, הודפסו בקובץ ליובאוויטש.
במשך השנים הירבה לכתוב לרבי בלימוד בנושאים עמוקים: מקוואות, גיטין, ביאורים בזוהר ועוד נושאים רבים.
כששלח לרבי את ספרו “פרדס הארץ”, שלח לו הרבי מכתב ובו הערות וביאורים על הספר[2].
הרב הורביץ רשם סיפורים רבים מרבותינו נשיאינו, סיפורים אלו הודפסו בספר “מגדל עוז” בפרק בפני עצמו.
חזרתו לארץ הקודש
בשנת תשי"ג חזר לארץ הקודש, והרבי מעורר אותו להמשיך לפעול בעסקנות: “לפלא שאינו מזכיר אודות עסקנות בצרכי ציבור אשר בודאי עינו טובה בשל אחרים מאשר חוננו השי”ת בכח ההשפעה על הזולת ובפרט בעסקנות בהפצת המעיינות חוצה מתאים לדרישת נשיאינו הק’...”. ובשולי הגיליון הרבי מוסיף: “בוודאי ניפגש עם אנ"ש מזמן לזמן ומסייע בידם בהנוגע לפעולות בכרם חב”ד ככל יכולתו” (אגרות קודש חלק יב עמוד שכג).
בשנים האחרונות לחייו התגורר אצל אצל אחד מבניו בעיר רחובות. השקידה בלימוד התורה שהחלה אצלו כבר בילדותו, לא פסקה עד ליומו האחרון; תמיד למד נגלה וחסידות, תוך שהוא מתגבר על כל הקשיים והמכאובים שהיו מנת חלקו בשנים האחרונות.
בשנת תשט"ז, והוא בן שבעים ושלוש בירכו הרבי: “בברכה לאורך ימים ושנים טובות”[3]. ברכת הרבי התגשמה במילואה, והרב ישעיה הורביץ האריך ימים ונפטר בכ"ב בטבת תשל"ח והוא בן תשעים וארבע שנים. נקבר לפי צוואתו בעיר הולדתו, צפת עיר הקודש.