ט' במנחם אב
תשעה באב, הוא היום בו החלו האויבים לשרוף את בית המקדש, סמוך לשקיעת החמה.
בשנת תשל"ג עורר הרבי לערוך כינוס ילדים ביום זה בכותל המערבי[1]
לימוד בתשעה באב
בתשעה באב חל איסור ללמוד דברי תורה המשמחים את הלב, ע"כ צריך ללמוד דברים עצובים כגון על חורבן בית המקדש ופרושים על מגילת איכה.
הרבי הורה להוסיף בלימוד בתשעה באב, בענינים המותרים ללמוד ביום זה. הרבי הציע לסדר משמרות מעת לעת שילמדו בשלשה או בעשרה יחד.
הרבי הציע ללמוד את רשימת אדמו"ר הצ"צ למגילת איכה (מתוך ספר אור התורה) ששם נתבארו כמה מאמרי חז"ל שבמשנה, ובפרט שיש בהם חיבור דפנימיות התורה עם גליא דתורה יחוד ו"ה.
ביאת המשיח
ביום זה, סמוך לשקיעת החמה נולד משיח של ישראל ששמו מנחם, כמובא במדרש איכה, ומסיבה זו על פי ההלכה יש קולות במנהגי אבלות רבים, כמו בישיבה על ספסל, והדלקת האורות.
אף מובא בהלכה כי אין לומר תחנון ביום זה מכיון שהוא נקרא "מועד", וכתוב קרא עלי מועד לשבור בחורי. דבר זה מרמז על קירוב ביאת המשיח ביום זה. הישמח משה מאוהל אמר, כי לולי היה מתבייש, היה צועד בריש גלי עם שטריימך ביום זה.
קישורים חיצונים
הערות שוליים
- ↑ שלשלת היחס עמ' 28.