אריך אנפין
אריך אנפין (נקרא גם אריך סתם) הוא חיצוניות הכתר והחלק התחתון שבו. ה'כתר' הוא ה"ממוצע" וה"מגשר" בין האור אין סוף (הנקרא "מאציל") לעולם האצילות (הנקרא "נאצלים") ודרכו לשאר העולמות, וכדרך כל ממוצע הוא כלול משתי הבחינות אותן הוא מחבר: פנימיותו היא הבחינה תחתונה שבמאציל - שהוא האור אין סוף (ונקראת עתיק יומין), וחיצוניותו היא בחינה עליונה שבנאצלים - כלומר העולמות שנבראו לאחר צמצום האור האלוקי (ונקראת אריך אנפין)[1].
רצון על התהוות העולמותעריכה
אריך אנפין הוא הרצון שיהיו עולמות[2]. ומאחר ועיקר עניינם של העולמות הן שבע הספירות[3], לכן שורש הספירות כפי שהן באריך אנפין גם הוא במספר שבע[4].
שורש הנאצליםעריכה
אריך אנפין הוא "בחינה עליונה שבנאצלים", והכוונה היא שהוא השורש של הספירות: הספירות עצמן יונקות את חיותם מהספירות של עולם האצילות, והספירות של עולם האצילות שורשן הוא בכתר, ובכתר עצמו מהחבינה התחתונה והחיצונית שבו - באריך אנפין. על ההבדל שבין המידות דאצילות לשורשן באריך מביאה החסידות שני משלים:
א. להבה גלויה לעומת האש שבתוך בגחלתעריכה
1. ההבדל בין הספירות לשורשן: האש שבגחלת מאוחדת ממש עם הגחלת, ואין לה "סיבה" קודמת מלבד הגחלת עצמה. לעומת זאת האש שעל הגחלת נובעת (לא ישירות) מהגחלת עצמה אלא מהאש שבתוכה[5].
2. מציאות הספירות משורשן: כשמסתכלים על הגחלת לא ניכר כלל שיש בתוכה מציאות אש, אך כשמקרבים אליה קש או נופחים בה יוצאת להבה. העלם זה נקרא "העלם הקרוב לגילוי", וזהו היחס שבין הספירות כפי שהן בשורשן באריך לבין מציאותן באצילות.
ב. אותיות הכתיבה לעומת החקיקהעריכה
כשם שאותיות החקיקה הן דבר אחד עם האבן טובה שנחקקו בה, לעומת אותיות הכתיבה שהן דבר אחר (הדיו עשוי מהצומח, והקלף מהחי), כך הספירות כפי שהן בשורשן מאוחדות בתכלית באלוקות, אך כפי שהן באצילות הן בחינת "כלים" המגבילים את האור המלובש בהן[6].
התלבשות אריך אנפין בחכמה ובינהעריכה
או"א הוא ראשי תיבות "אבא ואמא", שהם חכמה ובינה דאצילות[7]. משמעות ה"פתגם" היא, שהספירות דאריך אנפין (ז' ספירות התחתונות שבו) מתלבשות ממש בחכמה ובינה דאצילות כלומר, מה שחכמה ובינה מקבלות מהספירות דאריך הוא באופן של התלבשות ממש ובדרך קירוב. מה שאין כן מה שהן (חכמה ובינה) מקבלות מדרגות נעלות יותר[8] הן רק "יונקות" – שזהו בדרך ריחוק[9].
ומשמעות "התלבשות" זו היא, שחסד דאריך (המתלבש בחכמה) הוא שורש לכל קו הימין (חח"ן – חכמה, חסד, נצח), ואילו גבורה דאריך (המתלבשת בבינה) היא שורש לכל קו השמאל (בג"ה – בינה, גבורה, הוד).
השפעת אריך אנפין על המידותעריכה
בשונה מחכמה ובינה (בהם "מתלבש" אריך אנפין בפנימיות), על המידות הוא משפיע רק באופן חיצוני. המקור לעניין זה הוא הנאמר בעץ חיים[10] דחד קוצי דשערי דאריך אנפין מכה בעורף זעיר אנפין, ועל ידי זה הדעת דזעיר אנפין מחלק לחסד וגבורה. דהיינו, השפעת אריך אנפין על זעיר אנפין (המידות) היא באופן של "עורף" (ובלשון הקבלה נקרא "יחוד אחור באחור").
תורת החסידות מבארת זאת ע"י משל מנפש האדם ("מבשרי אחזה אלוקה")[11]: בנפש האדם "אריך אנפין" הוא דרגת ה"רצון" ו"זעיר אנפין" הם המידות (אהבת ה' ויראתו). כדי שהאהבה ויראה ה"טבעית" (שאיתם האדם נולד) תגדל, ויולדו בו אהבה ויראה "שכליים" יש צורך בנתינת כח שמעל השכל. דהיינו, שיש בכח האדם לעורר בעצמו אהבה ויראה נעלות יותר מכפי שהן באופן טבעי אצלו גם מבלי שילמד ויעמיק ויהיה לו במה להתבונן – וזאת בכח ה"רצון" הטבוע בעומק נפשו (דגרת "אריך אנפין" שבו). והתעוררות זו היא ההקדמה הנותנת לו את הכח והיכולת להגיע לאהבה ויראה שכליים באופן פנימי ואמיתי.
עיגולי אריךעריכה
הספירות דאריך אנפין שונות במהותם ובציורים מהספירות דאצילות. האור דאצילות הוא "ממלא"[12], ובא בציור ד"יושר" (דרגת כל ספירה נמוכה יותר מזו ש"הולידה" אותה, ולכן הן מצויירות בקו ישר זו תחת זו). לעומת זאת, האור דאריך אנפין הוא "סובב"[13], ובא בציור ד"עיגולים"[14].
משמעות הדבר היא שמצד אחד כולל "אריך אנפין" ומקיף בבת אחת את כל סדר ההשתלשלות (עולמות אבי"ע) מראשם ועד רגלם, אך מצד שני הוא רק "רצון" בלבד להתהוות - ואינו שורש ומקור להתהוות בפועל.
הדבר דומה לרצון האדם. כשרוצה אדם לבנות דירה (למשל): מצד אחד כולל רצונו את כל צורת הבית, הקומות שבו, צורת וגודל החדרים, הריהוט שהוא רוצה בו וכו'. אבל מצד שני הרצון עצמו לא יכול לבנות בית... בשביל זה יש צורך בחכמה ובינה, מידות ומעשה.
ענינו בנפש האדםעריכה
כשם שבעולמות עניינו של אריך אנפין הוא הרצון להתהוות העולמות (כדלעיל), כך בנפש הוא דרגת הרצון. בנפש ישנם כוחות "מקיפים" ו"פנימיים", והרצון הוא אחד הכוחות המקיפים.
וביאור הדבר: הכוחות הפנימיים[15] מוגבלים באיבר מסויים[16], אך הרצון אינו כן, אלא נמצא בכל האיברים בשווה. דבר זה ניכר בחוש, שהרי שתיכף כשעולה באדם רצון להניע את ידו, היא זזה מיד בלא שום שיהוי כלל (דהיינו, ניכר בחוש שאין צורך לרצון להגיע מהראש אל היד, והטעם לזה הוא משום שהרצון נמצא בו זמנית בראש וביד בשווה).
הערות שוליים
- ↑ מאמרים תש"ה עמ' 130.
- ↑ המשך תרס"ו, ש"פ שמות תרס"ח ובכ"מ.
- ↑ חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות
- ↑ ומוחא סתימאה אינו אלא לצורך חיות העולמות ולא לעצם קיומם, וכן הדבר בעולמות עצמם, ויובן על דרך משל מכוחות הנפש: עיקר האדם הוא הרגש והשכל בדרך כלל אינו אלא משמש אותו, וכידוע שאדם המצביע על עצמו "אני" לא מראה באצבעו על ראשו אלא על חזהו - מקום משכן המידות
- ↑ ד"ה כי תשא תרפ"ב אות ד
- ↑ וידבר וגו' חוקת התורה תשכ"ה.
- ↑ עץ חיים שער או"א (שער י"ד) פרק א', וראה ספר הליקוטים להצ"צ ערך חכמה.
- ↑ חכמה סתימאה ולמעלה מזה.
- ↑ כי "יניקה" הוא כדרך תינוק היונק, שמהות גופו ונשמתו אינן מאימו (ורק שהחלב מגדל אותו), אך "התלבשות" הוא הוא כדרך שהנשמה מחיה את הגוף – שהיא עצמה חיותו.
- ↑ שער הכונות ענין ראש השנה ע' רמה.
- ↑ ליקוטי תורה קורח נ"ד א', דרך מצוותיך מצוות גיד הנשה, סידור עם דא"ח עמ' ז, ונתבאר בילקוט לוי"צ על תורה לפרשת בא.
- ↑ האור מתלבש בכלים ומתאחד איתם, כמו שהנשמה מתלבשת ומתאחדת עם הגוף.
- ↑ אור שאינו מתלבש בכלים ואינו מורגש בהם, כמו שהרגל, היד ואפילו האיברים הנעלים כמו האוזן והעין אינם מרגישים ואינם מודעים לרצון האדם.
- ↑ דהיינו, הספירות אינן זו תחת זו אלא זו סביב זו – כדוגמת עיגול בתוך עיגול.
- ↑ שהם שכל ורגש, וכן חושים, חיות האיברים, מחשבה דיבור ומעשה.
- ↑ כח הראיה בעין, כח השמיעה באוזן, כח ההילוך ברגל וכן הלאה.