אלכסנדר זושא בן נון

גרסה מ־18:17, 21 בפברואר 2024 מאת ברכת הגאולה (שיחה | תרומות) (הוספת קטגוריה:מחברים תורניים באמצעות HotCat)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

הרב אלכסנדר זושא (בונין) בן-נון (תרע"א - כ"ח אייר תשמ"א) היה מחנך בעל שיעור קומה, שכיהן כמפקח על בתי הספר של רשת אהלי יוסף יצחק, והקים יחד עם רעייתו מוסד חינוכי לבנות ברעננה בשם 'ביתנו'. בצעירותו היה מבאי ביתו של רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי.

מצבתו של ר' זושא בבית העלמין הר הזיתים בירושלים

תולדות חייםעריכה

נולד בשנת תרע"א בעיירה קלימוביץ ברוסיה לאביו ר' אברהם אבא. בצעירותו התקשר לאדמו"ר הריי"צ ונכנס ללמוד בסניף ישיבת תומכי תמימים נעוועל בצל דודו ר' ישראל לוין. בהמשך למד בסניפי הישיבה בחרקוב בפולוצק במלחובקה וביקטרינוסלב, שם התעכב כחצי שנה בשנת תרפ"ז והיה מבאי ביתו של רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי, התחבב על ידי הרבנית ושמע ממנה סיפורים רבים הקשורים לבני המשפחה, ואף נפגש עם הרבי.

לאחר נישואיו עם רעייתו ציפורה, נאסר על ידי אנשי הג.פ.או. ונשלח לרצות עונש של ארבע שנות גלות בסיביר[1]. לאחר שהשתחרר, התיישב במוסקבה ועסק בשחיטה עבור קהילת חסידי חב"ד המקומית.

בארץ הקודשעריכה

 
הרב בן נון בכנס מורים מטעם רשת אהלי יוסף יצחק בארץ הקודש. מימין לשמאל: הרב משה סלונים, הרב אברהם הרשקוביץ, הרב בן נון, ר' עקיבא פרידמן, ר' מאיר בר, ר' שמעון דדון, ר' אליהו ריבקין

בשנת תרצ"ג עלה לארץ הקודש, התיישב ברעננה ובשנת ת"ש הקים יחד עם רעייתו מוסד חינוכי לילדים מחוסרי בית בשם 'ביתנו'. מוסד זה זכה לתמיכה כספית מהרבי, ולמענות מעודדים לאורך כל הדרך.

בשנת תשי"ט לקה בצרידות קשה שהפריעה לו בעבודתו והרבי השיב לו שאדרבה, אולי זאת ההוראה שאכן העיקר והתכלית בחינוך היא שהתלמידים ילמדו ויתפללו בכוחות עצמם, והוא יהיה רק המשגיח המכוון אותם בלימוד[2].

בשנת תש"כ מונה בהוראת הרבי למפקח הכללי על בתי הספר של רשת אהלי יוסף יצחק בארץ הקודש, ובהקשר זה זכה ליחידויות ארוכות ומפורטות אצל הרבי.

במקביל לעבודתו ב'רשת', עסק רבות במבצעי המצוות של הרבי, ולאחר ההכרזה על מבצע תפילין פתח קרן תפילין מיוחדת שהעניקה זוגות תפילין לכל אחד מבוגרי ה'רשת' שהתחייב להקפיד על הנחת תפילין מדי יום. בנו, אורי, מספר: "זכורני כי בהיותי בניו יורק לרגל נסיעותיי בענייני מפעלי ים המלח, הייתי מתארח בשבתות אצל דודתי, אחות אבי, רישא שתחי' שגרה לא רחוק מ-770. לבעלה ז"ל היה מקום מתחת לשולחנו של הרבי, בשולחנות שהיו ניצבים לבמת הרבי, ותמיד כשהייתה התוועדות, הרבי היה קורא לי במשיכת אצבע ואומר: "אורי, בוא הנה". הייתי עולה על השולחן לעיני אלפי החסידים שגדשו את האולם הענק ובא לפני הרבי, שנתן לי בקבוק וודקה ושאל בשלום אבא ואמא". (בהקדמה לספרו עומק הפשט, עמ' 7).

בשנותיו האחרונות לקה במחלת לב, בעקבותיה סגר את המוסד החינוכי שניהל, וכשנה לפני פטירתו עבר בהסכמת הרבי להתגורר בירושלים, בה עמל על כתיבת ספרו 'ילקוט לתורת הנפש על פי תורת חב"ד', ועסק בזה עד לפטירתו בגיל 70 בכ"ח אייר תשמ"א.

בשנת תשע"ה התגלה מקבץ של סיפורי חסידים שהעלה על גבי הכתב, והם פורסמו לקראת חג הפסח בשבועון בית משיח.

משפחתועריכה

  • בנו, ר' זאב בן נון
  • בנו, ר' אורי צבי בן נון - מנכ"ל מפעלי ים המלח וחברת החשמל
  • בתו, מרת רחל שוחטמן, רעייתו של הפרופסור אליאב שוחטמן
  • בנו, ר' אבינועם בן נון

חיבוריועריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • כה תברכו - לקט סיפורים מפי כתביו של הרב בן נון, שנדפסו כהוספה לתשורה מנישואי ר' משה אריאל רוט, תשרי תשס"ב

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שוליים

  1. בעוון נטיותיו הציוניות.
  2. אגרות קודש חלק י"ח עמוד קפט.